כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃
מלבי"ם
לכן, גם הפחד אשר פחד איוב תמיד (כמו שאמר (איוב ג כה): כי פחד פחדתי), אשר תלאו בחיקוי שבא אל נפשו מגזרת המערכת, הוא בטעות, כי מפני חטאיו בא לו הפחד, כי לפיהן יעלה או ירד, כמו שאמר הלא יראתך כסלתך, שיבואר גם כן שרוצה לומר "מכסלתך היה לך לירא, ותום דרכיך ראוי שיהיה תקותך" (סימן ד' פסוק ו).
מלבי"ם
וכל זה היה באיוב, כמו שאמר (איוב ג כה): כי פחד פחדתי ויאתייני, והפחד התמידי הזה אשר ירדפנו הוא אות על סופו, שסוף שייכרת הוא וזרעו וכל אשר לו, כמו שהיה באיוב, זה תורף דעת אליפז.