פרשנות מצטטת על איוב ד:יז

כעבד, ר"ל אם דומה כעבד אשר אינו נפטר מעבודתו ע"י השלמת מלאכה קצובה רק בהעריב יום, הנה ישאף צל, הלא יתאוה תמיד שיבא צל הלילה כי רק בו ימצא מנוח מעבודתו. ואם הוא כשכיר אשר יפטר מחיובו בהשלימו המלאכה המוגבלת אשר קבל עליו, הלא יקוה פעלו, הלא יקוה להשלים פעלו ועבודתו המוגבלת, עכ"פ בין אם אשרו תלוי בזמן כעבד, בין אם תלוי בגמר העבודה כשכיר, אם הוכח במכאוב על משכב עד שעי"כ יתבטל מעבודתו, הלא עי"ז לא יוכל להשיג את שלימותו, כי אם שלימותו תלוי בזמן, מבואר כי הזמן אשר בו יתרפה ממלאכתו כאין נחשב, וכ"ש אם אשרו תלוי בהשלים המלאכה אשר היא ארוכה מאד ולא יספיקו גם החיים הארוכים לגמרה ואף כי אם יתבטל במשך ימי היסורים, וא"כ איך תאמר כי באהבת ה' את הצדיק וברצותו שיתקן את אשר עות במה שלא עבד את ה' כראוי לעבדו מצד שהוא אלוה או מצד שהוא עושהו (כנ"ל ד') יוכיחהו במכאובים למרק עונו, והלא עתה ישוב ישבית עבודתו עוד יותר על ידי המכאובים ולא די שלא יתקן העבר כי עוד יוסיף להשבית מלאכת הנפש ומי ישלימנה, וז"ש.

7-9. לקיים [מה]¹⁰עיין להלן יומא פ"ב, שו' 46. שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל, ואו' ועשית הישר והטוב בעיני ה', הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיב'. בילקוט ת"ת כ"י הנ"ל: דברי ר', ר' עקיבא או' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ובכי"ע: דברי ר' עקיבא, ואו' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. וכן כנראה היתה הגירסא בילקוט שמעוני הנ"ל.¹¹אבל גם בד ובכי"ל אין הוספה זו, ועיין מ"ש להלן בפנים, שו' 10, ד"ה ואומ' ומצא. וקרוב בעיני שצריך להפסיק אחרי: בעיני ה'. ואח"כ מביאה התוספתא ברייתא ממדרשי הלכה, ועיקר כוונתה לדברי ר' ישמעאל שהכריעו חכמים כמותו. ועלינו לברר מתחילה את המחלוקת שבין ר' עקיבא ור' ישמעאל. וכן שנינו בספרי ראה פי' ע"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 145: כי תעשה הטוב והישר [בעיני ה' אלקיך], הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבה. ר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם, וכן הוא אומר (משלי ג', ד') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.¹²כ"ה בכל הנוסחאות ובילקוט. ובדפוסים משובש, עיי"ש בשנו"ס, שו' 7. ונראה שעיקר המחלוקת שלהם הוא בנידן שלנו, אם מפשפשים באדם נאמן שנכנס לתרום את הלשכה, וסובר ר' עקיבא שאמנם אדם חייב להיות נקי גם מישראל, וצריך להשתדל שלא יבוא לידי חשד, אבל אין מבזין אותו בחיפוש, מפני שאין הדבר ישר בעיני בני אדם. והוא הביא ראיה מן הפסוק (דברים ו' י"ח) שכתוב שם: והטוב בעיני ה', והסמיך "טוב" ל"עיני ה' ", ולהלן (שם י"ב, כ"ח) הסמיך "ישר" לעיני ה', ומכאן שצריך לצאת ידי שניהם, וסתם משנתנו כר' עקיבא, שלא נזכר שם פשפוש. אבל ר' ישמעאל סובר שהישר בעיני שמים הוא גם טוב בעיני אדם, וכמפורש להלן בסיפא, וכמו שאמרו באבות רפ"ב: רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושהו תפארת לו מן האדם,¹³כגירסת רי"ץ גיאת, עיין במגן אבות להרשב"ץ במקומו, ובקטלוג של זקס לספרית הברון גינצבורג, עמ' 22. ופירשו בו:¹⁴עיין בפירושים הנ"ל. כל שהיא תפארת לו מעושהו, מן הקב"ה, על דרך אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד' י"ז), בזה תהיה לו תפארת מן הבריות. ודברי רבי נסמכו לדברי רשב"ג בספ"א שם: על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום. ואמרו עלה בירושלמי (תענית פ"ד סה"ב, ס"ח סע"א, מגילה פ"ג ה"ז, ע"ד ע"ב): ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום, כלומר אם נעשה אמת (אעפ"י שבשעת מעשה אינו ישר בעיני אדם) סופו נעשה שלום, ונעשה ישר גם בעיני אדם. וכן מביא ר' ישמעאל ראיה ממשלי (ג', ב'-ג'): חסדו אמת אל יעזבוך וכו', ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, כלומר, אם עשה אמת, מצא חן גם בעיני אדם. ועיין מ"ש להלן, שו' 11–12, ד"ה שנ' כי תעשה. וכן מפורש בספרי שם פי' צ"ו, עמ' 157: לעשות הישר בעיני ה' אלקיך, זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים, כלומר, שהרי כאן לא נזכר טוב, ולא עוד אלא שאין זה טוב בעיני בני אדם שעושין דין בעיר הנדחת ומאבדין גם את נכסי הצדיקים שבתוכה, אלא כל שהוא ישר בעיני שמים סופו להיות טוב גם בעיני בני אדם. ועיין להלן.

לא תעשה לך פסל: צורה מעץ או מאבן ונקרא כן ע"ש שנפסל, כלומר שמציירין אותו ע"י כריתה בגרזן ומקבת, והוא נבדל מן המסכה שהיא של מתכת ונעשית ע"י יציקה; רק בד' מקומות מצאנו פסל שלפי הנראה ענינו מסכה, את ציפוי פסילי כספך (ישעיה ל' כ"ב), הפסל נסך חרש (שם מ' י"ט), מי יצר אל ופסל נסך (שם מ"ד י'), הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו (ירמיה י' י"ד ונ"א י"ז), ונ"ל כי גם באלה אין פסל זז ממשמעו, והוא של עץ או אבן, לא של מתכת, אלא שמצפין אותו בזהב או בכסף ונופל בו לשון פסל וגם לשון נסך; והנה ציפוי פסילי כספך ענינו פסיליך המצופים כסף, וכן הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו, שהצורף שוטח הזהב על הפסל שכבר נעשה מעץ, וכן הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו הוא פסל והוא ג"כ נסך, כי תוכו עץ וחיצוניותו מתכת; והנה בפסוק הפסל נסך חרש אין חרש חרש עצים אלא כמו הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם (ישעיה נ"ד י"ו), והוא הוא הצורף; ומלת נסך אפשר לפרשה מענין יציקה שנסך עליו זהב, ואפשר לפרש ענין כסוי וצפוי כמו והמסכה הנסוכה על כל הגוים (שם כ"ה ז') כלו' הפסל שכסהו וצפהו הצורף, וכמו שפירש רד"ק בפירושו הראשון; וכן הוא ג"כ הענין בפסוק מי יצר אל ופסל נסך; והנה כאן הזכיר הפסל ולא הזכיר המסכה, כי דבר בהווה, כי לא היו אז עשירים לעשות להם אלהי כסף ואלהי זהב, אא"כ ישתתפו בו כל העם כמו שעשו במעשה העגל, וכאן (בעשרת הדברות) עם כל יחיד ויחיד הוא מדבר; ולמטה (פסוק כ') הוסיף והזכיר גם אלהי כסף ואלהי זהב. והנה הפסל אפשר שיהיה מכל צורה שתהיה, וכן כתוב פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה וכו' (דברים ד' י"ו י"ז וי"ח); ואמנם באמרו אח"כ וכל תמונה אשר בשמים וגו' נראה כי פסל האמור כאן ענינו בצורת אדם, והוא מה שפרט שם (דברי ד' י"ו) בראשונה באמרו תבנית זכר או נקבה. וכל תמונה וגו': וכל צורה העשויה בדמות מה שבשמים או בארץ או במים; תמונה, משרש מוּן, בערבי מָאן, שענינו שִקֵר, הוא כנוי לצורה המתדמה לדבר אחר, כמו פסל תמונת כל סמל, פסל תמונת כל (דברים ד' כ"ג וכ"ה), ואמנם ממ"ש ותמונה אינכם רואים (שם שם י"ב), כי לא ראיתם כל תמונה (שם שם ט"ו), ותמונת ה' יביט (במדבר י"ב ח'), תמונה לנגד עיני (איוב ד' י"ז), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י"ז ט"U), היה נראה כי תמונה שם צורת הנמצא הטבעי, תארו ותבניתו, לא צורה מלאכותיית הנעשית בדמותו (וכן כתבתי בבה"ע תקפ"ח ע' 89), אמנם אחרי ראותי מעוט שמוש השם הזה, ושלא נמצא אצל שֵם צורה ביחזקאל מ"ג, וגם לא נשאר שמושו בל"ח, ואחרי העמיק החקירה בכל המקראות שבא בהם (אשר אינם זולת אלה שהזכרתי) נ"ל שאין המלה זזה מענינה הראשון, אך ענינה תמיד צורה המתדמה לדבר אחר, והנה זה מובן במליצת ותמונת ה' יביט, שיאן ענינה צורת ה' ותארו, אלא צורה נבראת (כבוד נברא) המעורר בלב הנביא ציור הבורא ית', וכן אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י"ז ט"ו), הכוונה על הכבוד הנראה בחזיון ובחלום (שהיה הרואה אותו שָׂבֵעַ ועל בו גם אחרי הקיצו), ואין הכוונה צורת האל, וכן יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני, הכוונה צורה נבואיית המעוררת ציור מה שאיננו גשם, ובל' רומי Phantasma; וכן ותמונה אינכם רואים, כי לא ראיתם כל תמונה, אין ענינם לא ראיתם צורת האל ותארו, אלא לא ראיתם שום צורה נבראת העומדת לעורר בדעתכם ציור האל המדבר אליכם; ואחרי אשר לא ראיתם שום תמונה שתעמוד במקום עצמותו, אין לכם ג"כ לעשות שום צורה למען תעמוד לכם לזכרון אלהיכם והנה התבארו כל הכתובים שבאה בהם מלת תמונה, והתבאר כי הוראת השם הה הוראה אחת שוה בכל מקום, והיא ג"כ מסכמת עם הוראת שרשה אשר נשאר בל' ערבי. ומן השרש הזה ג"כ שם מין שענינו בלשון מקרא דבר הדומה ולא שוה, כגון את כל עורב למינו (ויקרא י"א ט"ו) העורב עם כל שאר העופות הדומים לו ולא שוים לו, וכן עץ פרי עושה פרי למינו (בראשית א' י"א), שענינו (לפי הנגינה ונגד פירוש המפרשים כלם, וכמו שפירשתי במקומו) עץ פרי הנחלק למחלוקת הרבה שכל א' מהן דומה לחברתה במה שהיא עץ פרי כמוה, ואיננה שוה לה, כי היא מין אחר. ומן ההוראה הזאת הושאל אח"כ בל"ח שם מין לכלול אישים הרבה הדומים זה לזה, וכן בלשון רומי שם species ענינו מראה ודמות, ואח"כ הושאל להורות על המין. ואשר במים מתחת לארץ: על דרך לרוקע הארץ על המים (תהלים קל"ו ו'), דברה תורה כלשון בני אדם ולפי אמונתם בדורות ההם.