פרשנות מצטטת על איוב ו:טו

נחל איתן. איתן כמשמעו, ומניין לאיתן שהוא קשה, שנאמר (פ' בלק) איתן מושבך ושים בסלע קנך ^לאפירש"י אלמא איתן הוא סלע, עכ"ל. ומפרש נחל איתן קרקע קשה, והרמב"ם בפ"ט ה"ב מרוצח כתב ומורידין אותה אל נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה, עכ"ל. וכנראה מפרש מ"ש בגמרא שאיתן הוא קשה הכונה ששוטף בחזקה ובהתגברות, וכבר נודע מה שתפסו עליו בפירושו זה, כי איך יתכן לפי' זה מאמר הכתוב אשר לא יעבד בו ולא יזרע, מאי שייך זריעה במים שוטפים, וגם תפסו עליו מגמ' דנדה ח' ב' איזו היא בתולת קרקע כל זמן שלא נעבדה, נפקא מינה לנחל איתן, עיין בשו"ת מהרי"ק שורש קנ"ח ובשו"ת חכם צבי סי' ל"ב ובתוי"ט כאן.
אך כנגד זה מצינו פסוקים שונים המורים מפורש כפי' הרמב"ם דנחל איתן הוא נחל מים, כמו בעמוס ה' ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן, ובתהלים ע"ד אתה הובשת נהרות איתן, וכן מורה לשון הפ' בפ' בשלח וישב הים לאיתנו, שענינו לאיתן ולחזקת שטיפתו, ועיין בפסחים נ"ג א' סימן לנחלים קנים, נ"מ לנחל איתן, ופירש"י נחל איתן שמביאין שם עגלה ערופה צריך שיהיו קנים גדלים ואי לא לא מקרי נחל, עכ"ל. וזה מורה מפורש כפי' הרמב"ם, כי הלא קנים גדלים על המים, דיותר מזה מוכרח פירושו מגוף פרשה זו דמפורש ירחצו את ידיהם בנחל, דפשוטו במי הנחל, דדוחק לפרש דהוא רק תואר למקום, ע"ד הלשון וערפו בנחל, דלא משמע כן, וגם בעלמא בכ"מ דכתיב בתורה רחיצה כתיב גביה – במים, ואם היה כאן הפי' ע"ד הלשון וערפו בנחל הול"ל ורחצו במים בנחל.
ונראה לפשר בין הסתירות ולומר דשני הפירושים אמת, והיינו דנחל איתן הוא השוטף מים בחזקה, ורק בימי השרב ייבש וכלשון הכתוב באיוב (ו') כאפיק נחלים יעבורו בעת יזרבו נצמתו, ואז תהיה הקרקע קשה, ולכן הגמרא איירי בעת שהנחל יבש, והרמב"ם מפרש ע"פ ענין הכתוב בעת ששוטף מים, [או דכונתו היא, שהעריפה תהיה על שפת נחל איתן] ולפי"ז יתישבו כל הפסוקים והסוגיות על מכונם, ודו"ק. .
(סוטה מ"ה ב', מ"ו ב')

כנחלים נגד אהליך יעקב אמר כנחלים נטיו שהנחלים מימיהם פוסקים כמ"ש אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו (איוב ו׳:ט״ו), וכן במדבר היו נדים ממקום למקום, אבל הנהרות הם קבועים ומושכים תמיד, וזה נגד משכנותיך ישראל שהם יהיו קבועים כגנות עלי נהר המושך תמיד, ואמר שנית נגד אהליך יעקב כאהלים נטע ה' הם עשבים מריחים, כי אהלי המדבר היו דומים כצמחי אהלות ועשבי בשמים שהם צצים ונובלים ונוטעים אחרים תחתיהם, כן לא היו נטיעותיהם קבועים ומושרשים, אבל משכנותיך ישראל בא"י דומים כארזים עלי מים שהארזים הם קבועים ועציהם יתקיימו לאלפי שנים, ומשל כנחלים נטיו מציין השפע שמקבלים מאת ה' שנדמה למים, שבא"י לא תפסק בשום עת, ומשל כאהלים וכארזים מציין את העם עצמו וקיומו ועמידתו וגבורתו:

מסר שינתיה לשמעיה - פי' בקונט' לרבי חנינא דאמר איעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו ואומר ר"י דאפי' עובר זמן תפלה לא יתפלל דשכור או שתוי חשבינן ליה עד שיעור מאליו ומיהו אין נראה דהלכה כרב ששת ור"ח פי' בענין אחר וז"ל אמר ר' חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה פי' כל המעביר מגן ומכסה יצרו בשעת גאוה כלומר בעת שמתגבר עליו טומן אותו שלא יתגבר סוגרין וחותמין צרות בעדו לשון מפיק כאפיק נחלים יעבורו (איוב ו׳:ט״ו) ר' יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר כלומר כל מי שאינו מכסה ומעביר אלא מגלהו ומפיק מגן ויוצא להלחם כנגדו ולכובשו וזו הגאוה היא עת שכרותו של אדם רבי חנינא סבר לכובשו בשינה כדי להעבירו ולהפיגו טפי עדיפא ור' יוחנן אמר חיישינן שמא ישתקע בשינה וימנע מן התפלה אלא לגלותו כדי להתעסק בדרך וכיוצא בה כדי להפיגו ואחר כך יתפלל טפי עדיף: