פרשנות מצטטת על איוב ז:טז

ואני אגיד לעלם. במקרא גדולה נמסר במסורת לעלם י"ח חסרים וסימן במסרה רבתא בערך ע"ו. ובמסרא רבתא לעלם ח"י חסרים וסימנם נמסר בתילים ע"ה ונמצאינו קרחים מכאן ומכאן ועברתי עליהם עד שמצאתי כל הענין ואלו הן וחי לעלם. באדם לעלם. זה שמי לעלם. ימלך לעלם ועד. ועבדו לעלם. אות הוא לעלם. אתן לזרעכם ונחלו לעלם. לעלם בהם תעבודו. למען ייטיב להם ולבניהם לעלם. ואמרתי חי אנכי לעלם. יחי אדני המלך דוד לעלם. (מלכים סוף סימן אל"ף) ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם (מלכים א ב׳:ל״ג) ממלכתך על ישראל לעלם (מלכים א ט׳:ה׳) באהבת ה' את ישראל לעלם (מלכים א י׳:ט׳) עמים יהודוך לעלם ועד (תהילים מ״ה:י״ח). ואני אגיד לעלם (תילים ע"ה) ואתה מרום לעלם ה' (תהילים צ״ב:ט׳). מאסתי לא לעלם אחיה (איוב ז׳:ט״ז). וכן במסרה כ"י בלשון קצר ועיין מ"ש בפ' כי תשא סימנן ל"א:

כי מאסת. לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב"ה דבר אליהו בתמיה:

וחום ושחום. ע' ערוך ערך "שחם" ובת' ירושלמי ע"פ וייצר ד' אלהים את האדם" ת' "סומק שחום וחיוור" וע' ברמב"ן שכתב כי שחום איננו שחור, יען כי כל הצאן המה שחורים בארצות המזרח, (ובאיוב ז' ט"ז) "הקדרים מני קרח" ת" דשחימין מן צנתא" בלשון משנה (ב"ב פ"ה משנה ו) שתמתית ונמצאת לבנה, ושם פי' אין התבואה שחורה ממש רק אדומה במקצת.