וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמ֑וֹת וּֽמֵחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַעֲתַֽנִּי׃
תורה תמימה
ומוראכם וחתכם. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים, ועוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו', כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, וכיון שמת בטלה אימתו אדריש על דרך אסמכתא וחתכם מלשון וחיותכם, ואפשר לומר דלכן נראה לו לדרוש כן משום דלמובן חתה ומורא הול"ל וחתתכם, כמו חתת אלהים (פ' וישלח), נתנו חתיתם (יחזקאל כ״ו:י״ז), וחתתני בחלומות ( איוב ז׳:י״ד) ועוד. ונ"מ בענין זה לדינא, דאע"פ שתינוק בן יומו עדיין ספק נפש של קיימא הוא, מ"מ מחללין עליו את השבת, כיון שבטבעו יש לו מעלת אדם חי. –
ועוד מבואר בסוגיא כאן בנוגע לדרשא זו, אמר רב פפא, נקטינן, אריה אבי תרי לא נפיל, ופירש"י לא נפיל להרגן כדכתיב ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפילו ארי, עכ"ל. ולכאורה הוא פליג על רשב"א דאמר דאפילו אימת תינוק מוטלת על הבריות, כי העיקר תלוי בחיות האדם, כמבואר, ומכש"כ אחד גדול, והוא אומר דוקא שנים, אך אפשר לחלק בין אימת עכבר כמ"ש רשב"א לאימת ארי שאמר רב פפא, דעכבר ירא אפילו מתינוק אחד, וארי – רק משני אנשים גדולים. –
ובכלל בהא שאמרו אריה אבי תרי לא נפיל פריך בגמרא והא חזינן דנפל, ומשני דאינה נופלת אא"כ נדמה לו כבהמה. והבאור נראה ג"כ ע"פ ענין הפסוק הזה ומוראכם וחתכם, וסיום הענין כי בצלם אלהים עשה את האדם, והיינו כשסר מהאדם צלם אלהים שאינו נוהג עצמו כשורה אז סרה ממנו הבטחת הקב"ה ומוראכם וחתכם אלא הוי כשאר חיות. –
וע' בתענית כ"ב א' לענין שמתריעין ומתענין על משלחת חיות רעות, ומפרש, היכי דמי משלחת, טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם הרי זה משלחת [משום דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד למה טרפה שניהם אלא משום משלחת], אכלה שניהם אין זה משלחת [דמחמת רעבונה טרפם], ואינו מבואר למה לא צייר לפי סברא זו בטרפה אחד ולא אכלתו דהוי משלחת, ולפי המבואר כאן דבאדם אחד אין מוראו על החיה, א"כ אין ראי' שטרפתו מחמת משלחת רק בכלל משום דדרכה להזיק מפני שאין אימתו עליה, לכן צייר בשני אנשים דאי לא משום משלחת או רעבון היתה יראה מהם. –
וע' בנמוק"י בפ"ד דב"ק בשם הרמ"ה, דהא דקיי"ל (ב"ק ל"ז א') מועד לבהמה לא הוי מועד לאדם הוא מטעם פסוק זה, דבאדם שייך בו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ.
וע' בטור חו"מ סי' רצ"א, רועה שהניח עדרו ובא לעיר [בשעה שאין דרך רועים לכנס] ובא זאב וטרף, ארי ודרס, אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור, וי"א דלעולם חייב דאלו היה שם היה מקוים בו ומוראכם וחתכם וכו', עכ"ל, וכ"מ דעת התוס' בב"מ ע"ח א' ד"ה הוחמה, אבל צ"ע לדעה זו ממ"ש לעיל מסוגיא שלפנינו נקטינן אריה אבי תרי לא נפיל, משמע דעל אחד נופל, וי"ל. .
(שבת קנ"א ב')
ועוד מבואר בסוגיא כאן בנוגע לדרשא זו, אמר רב פפא, נקטינן, אריה אבי תרי לא נפיל, ופירש"י לא נפיל להרגן כדכתיב ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפילו ארי, עכ"ל. ולכאורה הוא פליג על רשב"א דאמר דאפילו אימת תינוק מוטלת על הבריות, כי העיקר תלוי בחיות האדם, כמבואר, ומכש"כ אחד גדול, והוא אומר דוקא שנים, אך אפשר לחלק בין אימת עכבר כמ"ש רשב"א לאימת ארי שאמר רב פפא, דעכבר ירא אפילו מתינוק אחד, וארי – רק משני אנשים גדולים. –
ובכלל בהא שאמרו אריה אבי תרי לא נפיל פריך בגמרא והא חזינן דנפל, ומשני דאינה נופלת אא"כ נדמה לו כבהמה. והבאור נראה ג"כ ע"פ ענין הפסוק הזה ומוראכם וחתכם, וסיום הענין כי בצלם אלהים עשה את האדם, והיינו כשסר מהאדם צלם אלהים שאינו נוהג עצמו כשורה אז סרה ממנו הבטחת הקב"ה ומוראכם וחתכם אלא הוי כשאר חיות. –
וע' בתענית כ"ב א' לענין שמתריעין ומתענין על משלחת חיות רעות, ומפרש, היכי דמי משלחת, טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם הרי זה משלחת [משום דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד למה טרפה שניהם אלא משום משלחת], אכלה שניהם אין זה משלחת [דמחמת רעבונה טרפם], ואינו מבואר למה לא צייר לפי סברא זו בטרפה אחד ולא אכלתו דהוי משלחת, ולפי המבואר כאן דבאדם אחד אין מוראו על החיה, א"כ אין ראי' שטרפתו מחמת משלחת רק בכלל משום דדרכה להזיק מפני שאין אימתו עליה, לכן צייר בשני אנשים דאי לא משום משלחת או רעבון היתה יראה מהם. –
וע' בנמוק"י בפ"ד דב"ק בשם הרמ"ה, דהא דקיי"ל (ב"ק ל"ז א') מועד לבהמה לא הוי מועד לאדם הוא מטעם פסוק זה, דבאדם שייך בו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ.
וע' בטור חו"מ סי' רצ"א, רועה שהניח עדרו ובא לעיר [בשעה שאין דרך רועים לכנס] ובא זאב וטרף, ארי ודרס, אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור, וי"א דלעולם חייב דאלו היה שם היה מקוים בו ומוראכם וחתכם וכו', עכ"ל, וכ"מ דעת התוס' בב"מ ע"ח א' ד"ה הוחמה, אבל צ"ע לדעה זו ממ"ש לעיל מסוגיא שלפנינו נקטינן אריה אבי תרי לא נפיל, משמע דעל אחד נופל, וי"ל. .
(שבת קנ"א ב')
דברי ירמיהו
כשיהיו הכהנים וכו'. בהגהות מיימוני והיה מורי רבינו רגיל לומר בשעה שאומרים וישמרך ויחונך ושלום רבש"ע אני שלך וחלומותי וכו' עיי"ש:
וביד המלך תמה שלא הביאו רבינו עיי"ש. ונראה כי אינו מדינא וכנראה כי רק מהר"מ ז"ל נהג כן בפ"ע ולכן לא הביאו. והנראה בענין זה להבינו לפי פשוטו נביא לשון הגמ' במס' ברכות נ"ה ע"ב אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוה יתבי בהדדי אמרי כל חד מנן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה פתח חד מנייהו ואמר האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי היא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידיהו ולימא הכי רבש"ע אני שלך וכו' ומסיים בהדי דעני ציבורא אמן. ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יה"ר מלפניך שתשים עלינו שלום עכ"ל הגמ' שם:
והנה כבר כתבתי במקו"א בענין ברכת כהנים שנאמר כה תברכו וכו' ואני אברכם "ועי' פט"ו ה"ו" ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנא' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים עושים מצותם שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך ישראל כחפצו והוא מירושלמי בפ' הנזיקין עיי"ש:
הברכה נאמרה מהכהנים מורי התורה להודיע ענין הברכה האמיתית ואל מה נשא לבבינו ומה נבקש מה'. כי בלעדי הידיעה מה הברכה השלימה עליה נקוה לא תנוח נפש האדם בכל הטוב הבא לו כי יבקש חדשות כדרכי המון העם בסכלותם יבחרו הטוב המדומה אשר לא תשבע נפשם ואין אדם מת וחצי תאותו בידו כמ"ש רז"ל לכן על הכהנים שמהם תצא תורה לישראל "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" והמה יורו מה הברכה הישראלית וזה הנאמר "כה תברכו [את] בני ישראל אמור להם יברכך וכו' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" והברכה יברכך וכו' יאר ה' וכו' עד שלום סדר ברכת ה' השלימה וזאת לדעת למען בעת תבוא עלינו להנות מאורה כי בלעדי הידיעה מהטוב אשר נקבל לא ניהנה ממנה כמ"ש רז"ל חיבה יתירה נודעת לו. "ואני אברכם" ממכם תצא תורת הברכה ועלי לברכם הברכה תצא מאתי. וכמ"ש הראשית הידיעה לידע ולהבין מהו הטוב האמתי והברכה העליונה עליה נכסף וברכת עשו ויעקב בלתי שוים:
והנה על החלומות ארז"ל שהם הרהורי דיומא עי' במס' ברכות בפ' הרואה שם בהנ"ל ולב דואג ומפחד תמיד גם כי ישכב וישן רעיוניו סליקו על משכבו באימה ופחד כאשר אמר איוב בצערו "וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתיני" איוב ז':
ופחד ואימות הנפש כי ירבו באדם יביאו לחולי כמ"ש רז"ל אנחה משברת גופו של אדם גם לחולי המרה השחורה העצבות מסיבת החולי וחולי ופחד ועצבות המה סיבות זה לזה כנודע ורפואת שניהם הבטחון בה' ובחסדו כמ"ש רז"ל על פחדו בציון חטאים במס' גיטין כל המפחד חוטא עיי"ש. וברכת ה' הנשמע מפי הכהנים בברכת כהנים יסלק כל הדאגות וצער הנפש אשר חלומות הרעים כמ"ש עדות על נפש דואגת ובלתי בוטחת בלב שלם בה' ולכן בלבבו פחד תמיד וחסרון שלום הנפש ומנוחה מקור הפחד וחלומות המבהילות הוא. ובברכת כהנים יתאמץ רוחו לבטוח באדון השלום מלך שהשלום שלו והמברך את עמו בשלום ועבור כמ"ש העצבות חולי הגוף והנפש המה לכן נאמר רפאם כחזקיה וכו'. ואם טובים המה וכו' אם המה הערה עליונה כמ"ש רז"ל כי חלומות אשר המה חלק שישים מנבואה בברכת כהנים יבקש ויתחנן כי הערה העליונה משמי מרום גבוה על כל גבוה תשים שלום בקרבו ושים שלום בנפשו ולבבו להתגבר על כל רעיון והרגשה מביאת פיזור נפש ופחד. והבוטח בה' חסד יסובבנו תרום נפשו ותשמח רוחו ושלום השקט רעיון ימצא ועי' ילקוט שיר השירים ג' אפי' אדם רואה בחלומו שחרבו שלופה ונתונה על צוארו משכים בבוקר והולך לביהכ"נ ורואה את הכהנים נושאין את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו וכו' עיי"ש. שם על מפחד בלילות וכו':
וביד המלך תמה שלא הביאו רבינו עיי"ש. ונראה כי אינו מדינא וכנראה כי רק מהר"מ ז"ל נהג כן בפ"ע ולכן לא הביאו. והנראה בענין זה להבינו לפי פשוטו נביא לשון הגמ' במס' ברכות נ"ה ע"ב אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוה יתבי בהדדי אמרי כל חד מנן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה פתח חד מנייהו ואמר האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי היא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידיהו ולימא הכי רבש"ע אני שלך וכו' ומסיים בהדי דעני ציבורא אמן. ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יה"ר מלפניך שתשים עלינו שלום עכ"ל הגמ' שם:
והנה כבר כתבתי במקו"א בענין ברכת כהנים שנאמר כה תברכו וכו' ואני אברכם "ועי' פט"ו ה"ו" ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנא' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים עושים מצותם שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך ישראל כחפצו והוא מירושלמי בפ' הנזיקין עיי"ש:
הברכה נאמרה מהכהנים מורי התורה להודיע ענין הברכה האמיתית ואל מה נשא לבבינו ומה נבקש מה'. כי בלעדי הידיעה מה הברכה השלימה עליה נקוה לא תנוח נפש האדם בכל הטוב הבא לו כי יבקש חדשות כדרכי המון העם בסכלותם יבחרו הטוב המדומה אשר לא תשבע נפשם ואין אדם מת וחצי תאותו בידו כמ"ש רז"ל לכן על הכהנים שמהם תצא תורה לישראל "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" והמה יורו מה הברכה הישראלית וזה הנאמר "כה תברכו [את] בני ישראל אמור להם יברכך וכו' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" והברכה יברכך וכו' יאר ה' וכו' עד שלום סדר ברכת ה' השלימה וזאת לדעת למען בעת תבוא עלינו להנות מאורה כי בלעדי הידיעה מהטוב אשר נקבל לא ניהנה ממנה כמ"ש רז"ל חיבה יתירה נודעת לו. "ואני אברכם" ממכם תצא תורת הברכה ועלי לברכם הברכה תצא מאתי. וכמ"ש הראשית הידיעה לידע ולהבין מהו הטוב האמתי והברכה העליונה עליה נכסף וברכת עשו ויעקב בלתי שוים:
והנה על החלומות ארז"ל שהם הרהורי דיומא עי' במס' ברכות בפ' הרואה שם בהנ"ל ולב דואג ומפחד תמיד גם כי ישכב וישן רעיוניו סליקו על משכבו באימה ופחד כאשר אמר איוב בצערו "וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתיני" איוב ז':
ופחד ואימות הנפש כי ירבו באדם יביאו לחולי כמ"ש רז"ל אנחה משברת גופו של אדם גם לחולי המרה השחורה העצבות מסיבת החולי וחולי ופחד ועצבות המה סיבות זה לזה כנודע ורפואת שניהם הבטחון בה' ובחסדו כמ"ש רז"ל על פחדו בציון חטאים במס' גיטין כל המפחד חוטא עיי"ש. וברכת ה' הנשמע מפי הכהנים בברכת כהנים יסלק כל הדאגות וצער הנפש אשר חלומות הרעים כמ"ש עדות על נפש דואגת ובלתי בוטחת בלב שלם בה' ולכן בלבבו פחד תמיד וחסרון שלום הנפש ומנוחה מקור הפחד וחלומות המבהילות הוא. ובברכת כהנים יתאמץ רוחו לבטוח באדון השלום מלך שהשלום שלו והמברך את עמו בשלום ועבור כמ"ש העצבות חולי הגוף והנפש המה לכן נאמר רפאם כחזקיה וכו'. ואם טובים המה וכו' אם המה הערה עליונה כמ"ש רז"ל כי חלומות אשר המה חלק שישים מנבואה בברכת כהנים יבקש ויתחנן כי הערה העליונה משמי מרום גבוה על כל גבוה תשים שלום בקרבו ושים שלום בנפשו ולבבו להתגבר על כל רעיון והרגשה מביאת פיזור נפש ופחד. והבוטח בה' חסד יסובבנו תרום נפשו ותשמח רוחו ושלום השקט רעיון ימצא ועי' ילקוט שיר השירים ג' אפי' אדם רואה בחלומו שחרבו שלופה ונתונה על צוארו משכים בבוקר והולך לביהכ"נ ורואה את הכהנים נושאין את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו וכו' עיי"ש. שם על מפחד בלילות וכו':