עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃
משנת ארץ ישראל
ובשחוק – למונח "שחוק" משמעויות שונות. לעתים זהו סתם המונח לתיאור שמחה או בדיחות הדעת, בניגוד לבכי (תהילים קכו ב; איוב ח כא; קהלת ג ד), ומקביל ל"קלות ראש" (תוס', ברכות פ"ג הכ"א). השחוק הוא גם הכינוי למשחק הילדים בחגב מת או בגרעינים47בבלי, שבת צ ע"ב; שמחות דרבי חייא, פ"ג ה"ה, עמ' 222; משנה, שבת פ"ט מ"ז. . אך לעתים "שחוק" הוא גם המונח לעברה על דיני עריות. אין הכוונה רק לעברה עצמה48לעתים גם המעשה עצמו הוא בבחינת "שחוק", כגון שמות רבה, ל כא; תוס', סוטה פ"ו ה"ו. , אלא לאווירה העלולה להוביל לכיעור, וכך אומרים לסוטה בעת שמנסים לפתות אותה להודות במעשה: "בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה..." (משנה, סוטה פ"א מ"ד; ספרי במדבר, יב, עמ' 18). לעתים המשמעויות מעורבות, בבחינת "שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה" (משנה, אבות פ"ג מי"ג), "אל תבוא לידי שחוק שלא תבוא לעבירה" (אבות דרבי נתן, נו"ב פל"ג, עמ' 72). בקטע האחרון מובאת רשימת עברות: אכילה עם כוהן עם הארץ, נדרים49בקטע שבידינו באבות דרבי נתן נאמר לא להרבות בשבועות שמא יבוא לנדרים, ודומה שצריך להיות ההפך, לא לנדור שמא ימעל בשבועות, כמו באדר"ן, נו"א פכ"ו, עמ' 28; כלה רבתי, פ"ג הי"ט, עמ' 342; מסכת גרים פ"א ה"ה, עמ' 07. , ספק וודאי ושחוק. נראה אפוא שהרשימה שם, המיוחסת לרבי עקיבא, גובשה בעקבות משנתנו, או שמשנתנו גובשה בעקבותיה. על כל פנים יש קשר בין שתי המסורות, וזה מעין גילוי דעת מה משמעות השחוק אצלנו. דומה שכאן הכוונה לבדיחות דעת וקלות ראש העלולים להביא להתנהגות שאינה מכובדת, ולא מעבר לכך. ה"חבר" נדרש אפוא להתנהגות מכובדת, בבחינת "סייג לכבוד שלא לשחוק" (אבות דרבי נתן, נו"ב פל"ג, עמ' 71; נו"א פכ"ו, עמ' 82).
שד"ל
יען כי נגש העם הזה בפיו, נ"ל כי בפיו דבק למעלה (וכן דעת רוז) וכן מצאנו פעמים הרבה בשירי הקדש פה ושפתים עומדים זה כנגד זה בשני חלקי המאמר, כמו עד ימלא שחוק פיך ושפתיך תרועה (איוב ח' כ"א), ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך (שם ט''ו ו'), ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך (תהלים נ"א י"ז), הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם (שם נ"ט ח'), חטאת פימו דבר שפתימו (שם שם י"ג), אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי (שם ס"ו י"ד), מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע (משלי י"ח כ'), והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י"א ד'), כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו (מלאכי ב' ז'), ולא מצאנו בשום מקום פה ושפתים בחלק אחד מן המאמר, ודעת בה"ט קשה להולמה. ותלמידי מוה"רר אליעזר אלה איגל אומר כי היה זר בעיניהם לומר נגש בפיו, כי ההתקרבות תהיה ברגלים ולא בפה אבל בפיו נקשר יותר עם כבדוני. וגיז' פירש כאלו המקרא קצר, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו, ובפיו וזה איננו מענין הנבואה הזאת אחר שאמר הנני יסד בציון אבן, והיה כאבק דק המון זריך, מלבד כי לפירושם העקר חסר, כי לא הזכיר אם תהיינה הנפלאות לטוב להם או לרע, וגם אין ענין מליצת להפליא את העם הזה כמו שחשבו, כי פעל הפליא כשענינו עשיית נפלאות הוא דבק תמיד לפעל עשה, ומפליא לעשות (שופטים י"ג י"ט), אשר עשה עמכם להפליא (יואל ב' כ"ו), ואז פעל הפליא הוא מן הפעלים העומדים במקום תאר הפעל, כגון היטבת לראות וחבריו רבים, אבל כשאחריו שם אין ענינו אלא לגרום לאותו דבר שיהיה נפלא במינו, כמו והפלא ה' את מכותך (דברים כ"ח נ"ט) יעשה שתהיינה מכותיך נפלאות, וכן כי הפליא חסדו לי (תהלים ל''א כ"ב), עשה שיהיה חסדו לי חסד נפלא, אף כאן הנני יוסיף להפליא את העם הזה, לעשות שיהיה העם הזה נפלא ע"י שאשמיד אויביו בדרך פלא, וע"י כן תאבד חכמת חכמיו, אותם שהם עתה חכמים בעיניהם וגם בעיני העם, והם היועצים להשען על מצרים, יראו הכל שלא חכמו ולא השכילו, כי מצרים שנשענו עליהם לא הושיעו להם והאל אשר לא בטחו בו הוא הושיעם; וזה נקשר עם הפסוק הקודם, כי היתה יראתם את ה' מלומדה ומצות אנשים, מפני שלא היה לבבם אליו, ולא היו בוטחים בו, אבל היו נשענים אל בינתם, וכשיעשה ה' עמהם נפלאות יבושו ויכירו כי לא חכמו, ואז אותם שהיו נכבדים וחשובים בעיני העם יהיו לבוז ושב לבנון לכרמל ויספו ענוים בה' שמחה.