פרשנות מצטטת על איוב טו:יד

אולם, יען שתשובה זו אינה מספקת בעיניו, ורק הוציאה משכלו, כמו שאמר הנה זאת חקרנוה, לא סמך על תשובה זו (שם כז), ועיקר שיטתו בשאלה הזאת של צדיק ורע לו, ביאר בסימן ד', ואמר שהגיע לו הופעה על זה בדרך נבואה, שהודיעו לו בחזיונות לילה, שהרע הבא על הצדיק הוא בעבור איזה חטא אשר חטא, כמו שאמרו רז"ל "אין ייסורין בלא עוון", והגם שלא נמצא לו חטא בהשקפה ראשונה, אין אדם יכול להתהלל ולומר זיכיתי ליבי טהרתי מחטאתי, אם בהשקף על גדולת הבורא ורוב טובותיו עם האדם, שלפיהו התחייב לו עבודה בלי תכלית, ואם בהשקף על שפלות האדם נגדו, שמצד שתי אלה ההשקפות הוא מן הנמנע שיזכה ילוד אשה נגד אלהי מרום, ושיאמר שהשלים כל עבודתו לאלהי עושו בתכלית השלמות, ולכן יביא ה' עליו ייסורים, לא לרעתו אך לטובתו למרק עוונו לרפא חולי נפשו טרם יתמלא סאתו, וטרם יתחייב בעונש גדול יותר כבד ויותר ארוך, אם באבדון נפשו מנצחיותה, אם באבדון גופו למות קודם זמנו (סימן ד' יב כא),

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין שִׂמְחָה לָאִישׁ אֶלָּא בְּסוֹף הַשְּׁמִיעָה, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא גָּמַר אָדָם עֲבוֹדָתוֹ לֹא יַאֲמִין בְּצִדְקוֹת מַעֲשָׂיו, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (איוב טו,טו) ״הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין״: