פרשנות מצטטת על איוב טו:כ

דָּבָר אַחֵר, שְׁתֵּי שְׁמִירוֹת אֵלּוּ הֵם עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עַל יָדָם יִשְׁמֹר כָּל הָאֵבָרִים וְהַגִּידִין אֲשֶׁר הַבַּיִת הָאֱנוֹשִׁי נָכוֹן עֲלֵיהֶם, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר וישלח קע:) כִּי רְמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגֶד רְמַ״ח אֵבָרִים, וּשְׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה כְּנֶגֶד שְׁסַ״ה גִּידִין שֶׁבָּאָדָם, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת יב יג): ״אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא״ זֶה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, ״וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר״ זֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״, כְּמִסְפַּר אֵבָרָיו וְגִידָיו. וְאָמְרוּ עוֹד: כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מְחֻלָּל, הַיְינוּ מֵת חָלָל, כִּי בְּכָל עֲבֵרָה הוּא פּוֹגֵם אֶחָד מֵאֵבָרָיו אוֹ אֶחָד מִגִּידָיו. וְנִרְאֶה לִי לְחַלֵּק בֵּין לְשׁוֹן חָלָל, לִלְשׁוֹן מֵת, בְּאוֹתוֹ חִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין מִצְוֹת עֲשֵׂה לְמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי מֵת – מֵעַצְמוֹ מַשְׁמַע, וְחָלָל הַיְינוּ שֶׁנֶּהֱרַג בְּיָדַיִם, וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה עוֹבֵר בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הֲרֵי הוּא פּוֹגֵם אֵבָר אֶחָד וְנַעֲשֶׂה מֵת מֵאֵלָיו, וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה בְּקוּם וַעֲשֵׂה הֲרֵי כְּאִלּוּ הוּא הוֹרֵג בְּיָדַיִם אֵיזוֹ גִיד מִגִּידָיו וְעוֹשֵׂהוּ חָלָל וְחָלוּל מִן הַדָּם שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וּבִטּוּלוֹ אֲפִלּוּ מִן גִּיד אֶחָד מְסֻכָּן יוֹתֵר מִמִּיתַת אֵבָר אֶחָד, כִּי עַל כֵּן הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּעֹנֶשׁ הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה מִבַּעֲשֵׂה, כִּי פְּגִימַת הַגִּידִין מְסֻכָּן מִפְּגִימַת אֵבָר. וְעַל זֶה אָמַר: ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ״, זוֹ שְׁמִירַת אֵבָרָיו, כִּי הֵם עַצְמוּתוֹ שֶׁל אָדָם, שְׁמִירָתָם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת מִצְוֹת עֲשֵׂה. ״וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״, זוֹ שְׁמִירַת הַגִּידִין, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְצָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מְאֹד״, וּשְׁמִירָה זוֹ עַל יְדֵי מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה בֵּאוּר נָכוֹן.

רשעים קברים. באיזו רשעים איירי, א"ר לוי (איוב ט״ו:כ׳) כל ימי רשע הוא מתחולל – מת וחלל, כמש"נ (יחזקאל כ״א:ל׳) ואתה חלל רשע ^מגכאן הלשון קצר, ומבואר יותר בתנחומא ר"פ יתרו בזה"ל, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים ששלמה אמר קבורים ובאו, אלא אלו הרשעים שהם קבורים ומתים בחייהם, שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל, מהו מתחולל – מת וחלל, ע"כ, והבאור הוא ע"פ מ"ש כ"פ באגדות דרשעים אפילו בחייהם קרוים מתים, עיין ברכות י"ח ב'. והנה לא פירש המדרש המשך לשון הפ' לפי דרשה זו, וצ"ל דיתפרש כמו בדרשה הבאה דאיירי ברשעים שעושים תשובה, ויתפרש וממקום קדוש יהלכו – אלו ב"כ ובתי מדרשות, וכבדרשה הבאה לענין גרים, יעו"ש. .
(שם)