פרשנות מצטטת על איוב טו:כה

יתגבר כו׳ עט״ז: ידוע כי החומר והצורה צרות זו לזו אמר תי״ו התפעל להיות אדם מתגבר הנפש על החומר כי יצר לב האדם רע מנעוריו וא״כ יהיה נוצח ומנוצח בעצמו גם חי״ו תמידי כי בכל יום היצה״ר מסיתו וצריך לעמוד על נפשו נגדו. כמ״ש מקולם לא יחת (ישעיה ל״א ד׳) ועיין שמואל א׳ ב׳ ט׳ רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו. רמ״א שם ומסיים כי לא בכח יגבר איש ר״ל כי צריך לעזר ה׳ רק שיהא האדם המתחיל ואיוב ט״ו כ״ה ואל שדי יתגבר ימ״ש התי״ו: יש תי״ו הראות כמו יש מתעשר בדמיון כו׳ והנה ודאי יצה״ר תקיף מאדם כמ״ש כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו. אלא שצריך האדם להיות עז בדעתו ומש״ה אמר כארי מיותר אלא מה ארי לא יחת מפני רועים וכמה בני אדם אף שיודע שבני אדם תקיפים ממנו מ״מ טבעו שלא יחת כן האדם יתגבר ויהיה עז בטבע וא״כ קשה היינו עז כנמר לז״א כי עז בפני המלעיג אין כ״כ גבורה כי יחשוב שהוא אדם כמותו אבל נגד יצה״ר מלאך ותקיף נקרא גבור כמ״ש איזה גבור: רמ״א פתר יפה ב׳ ראשונים נגד מ״ע ב׳ אחרונים נגד ל״ת יע״ש:

אמר איוב וישכון ערים. כל שבע פסוקים אלו וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו וגו' הוא באיוב סוף ט"ו במענה אליפז ומ"ש אמר איוב פי' שכתוב בספר איוב ודורש הפסוקים על קרח כמ"ש שם בפסוקים הקודמים כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר היינו כמ"ש בתורה כאן לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ובסוף הענין כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שוחד הם עדת קרח כדלקמן ועליו אמר אליפז שבע פסוקים אלו כמו שמפרש המדרש והולך:

אליפז אמר שהצלחת הרשע אינה הצלחה אמתיית, כי לבו מלא פחד ובהלה תמיד ואין שלוה במצפוניו, יען כי נטה ידו אל אל ואל שדי יתגבר (כאיוב, שהיה מתפחד תמיד);