פרשנות מצטטת על איוב טז:יא

לא שלותי. ע' ב"ר פר' פ"ד ס"ס ג' וע' לעיל פ' י"ז ס"ד. וכאן דורש מדה ט"ו איך אמר איוב לא שלותי הלא באיוב ט"ז י"א כתיב שליו הייתי והכריע ע"פ מדה כ' אא"ע לאיוב ת"ע למי שהיה לו כמה מיני צרות וע"פ מדה י' ד' לשונות על ד' מיני צרות וע"פ גז"ש של תיבת ויבא כדלקמן:

כי ירט הדרך לנגדי לשון סגירה וסתימה מעיקושי הדרך כמו ועל ידי רשעים ירטני דאיוב:

ואל תתן דם נקי וגו'. לפי הפשט ר"ל עונש שופך דם נקי ויש לשאול מה צורך לבקשה זו וכי יעלה על הדעת שהבורא יתברך יעניש בלא משפט וכן אמר אבימלך בתם לבבי ובנקיון כפי. ודוד אמר גמלתי שולמי רע וגו' (תהלים ז ה'). וביונה כתיב ואל תתן עלינו דם נקי (יונה א יד). התשובה היא כי אע"פ שהב"ה יודע לבות בני אדם צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בזה מתרצה לו מדת הדין כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת הפעולות אשר היא סבתם כמו שאמר בספר הזוהר (נשא קכ"ב א) בענין הרשעים רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ומפגימו דילהון כמה זכאין מסתלקי בגינייהו כל מה דגרמי לעילא ותתא. <תרגום - הרחמן יצילנו מרשעי העולם ומן הפגם שלהם. כמה צדיקים מסתלקים בשבילם מכל מה שגורמים אלו הרשעים למעלה ולמטה>. כבר אמרו רז"ל בפסוק אנכי מגן לך א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לעבירות ולמעשים רעים אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפרו עליהם תנו לו אבר אחד שיתגרר בו הד"א (איוב טז יא) יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטיני הלואי ע"י צדיקים ולא ע"י רשעים. זהו מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. ובפרק הכונס צאן לדיר אמרו רז"ל אמר רבי שמואל אמר רבי יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע (יחזקאל כא ח) וכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש אימתי האש יוצא בזמן שהקוצים מצויים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש אכל הגדיש לא נאמר אלא ונאכל שנאכל כבר זהו בקרובי אקדש (ויקרא י ג') וממקדשי תחלו (יחזקאל ט ו') ואמרו רז"ל אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי:

כי ירט הדרך לנגדי. רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה דְּרָשׁוּהוּ נוֹטָרִיקוֹן — יָרְאָה, רָאֲתָה, נָטְתָה בִּשְׁבִיל שֶׁהַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי (שבת קכ"ה), כְּלוֹמַר לְקִנְאָתִי וּלְהַקְנִיטֵנִי; וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ כִּי חָרַד הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, לְשׁוֹן רֶטֶט — כִּי רָאִיתִי בַעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁחָרַד וּמִהֵר הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא לְכַעְסִי וּלְהַמְרוֹתִי, וּמִקְרָא קָצָר הוּא, כְּמוֹ "וַתְּכַל דָּוִד" (שמואל ב י"ג); לִישָׁנָא אַחֲרִינָא יָרַט לְשׁוֹן רָצוֹן, וְכֵן "עַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי" (איוב ט"ז) — מְפַיֵּס וּמְנַחֵם אוֹתִי עַל יְדֵי רְשָׁעִים שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַקְנִיטִים: