אֶ֭רֶץ אַל־תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְֽאַל־יְהִ֥י מָ֝ק֗וֹם לְזַעֲקָתִֽי׃
פירוש מהרז״ו
ג' צבאים הם. מאמר זה צע"ג שכל התנ"ך מלא מתיבת צבא. ואיך אמר ג' צבאים הם. ומאין לו לדרוש זכה צבא לו לא זכה צבא עליו. ע"כ נראה לי בס"ד שכוונתו על ג' צבאים שבספר איוב שאין באיוב אלא ג' פעמים צבא. אחד באיוב ריש ז' הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו. וכל הפרשה מדבר מגודל וריבוי יסוריו כמ"ש שם הים אני ואם תנין כי תשים עלי משמר. הרי צבא של יסורים סי' הרבה יסורים כצבא. וזהו שהתחיל הלא צבא לאנוש. אנוש מסובב בצבא יסורים. והב' באיוב יו"ד י"ז תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמדי חליפות וצבא עמי. והמדרש במ"ש צבא לשמים ולארץ גלה עומק כוונת פסוק זה שמ"ש וצבא עמו כוונתו ע"פ גז"ש צבא שמים וארץ כמ"ש וכל צבאם. וזהו פי' הכתוב תחדש עדיך הם שמים וארץ כמ"ש בתורה סוף וילך העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ועדות אלו שראוים להיות בעזרי להעיד על צדקי. וכמ"ש איוב ט"ז י"ח. הנה בשמים עדי וסהדי במרומים תחדש עדיך נגדי שיעמדו נגדי להעיד על עוני כמ"ש לעיל פר' ד' סימן ז'. אם זכה ויגידו שמים צדקו. לא זכה יגלו שמים עונו. והארץ מתקוממה לו. ותרב כעשך עמדי. וכמ"ש נחמן ברי' דר"ש ב"נ זכה צבא לו. לא זכה צבא עליו. וזהו שאמר חליפות וצבא עמי. פי' שבאמת צבא עמי צבא שמים וארץ הם עמי להעיד צדקי כנ"ל ואתה עשית חליפות שתחדש עדיך נגדי. והג' באיוב י"ד אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי ודרש המדרש כמ"ש חז"ל דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה. יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה. ותלמידים נקראו בנים. וכאלו לא מת אם מעמיד תלמיד כמותו. וזהו אם ימות גבר היחי'. רק אם מעמיד חלופו תלמיד כמותו אף שמת הרי הוא חי. כשאומר שמועה משמו. שפתותיו דובבות בקבר. הנה הבאתי ג' פסוקים שכתוב בהם צבא כסדר שכתובים באיוב והמדרש הביא כפי חשיבותן. צבא שמים וארץ. צבא תלמידים. צבא יסורים:
כסא רחמים
ויהי כאשר התעו אותי אלהים חול מי אל כמוך קדש כצ"ל: בבית אלהיו בהושע סי' ט' משטמה בבית אלהיו ופירש"י בבית המקדש הרגו זכריה וא"כ הוא קדש: אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט קדש וחול כצ"ל דהראשון קאי על הקב"ה והשני קאי על הדיינים: יסגרנו אל אל עויל הראשון נקוד צירי והשני סגול וא"כ הראשון קדש והשני חול: כי אל אל האמר נשאתי איוב ל"ד הראשון חול נקוד סגול והשני קדש נקוד צירי: אל יהי מקום לזעקתי כצ"ל איוב ט"ז. נקוד בפתח: יש לאל וכו' אל מות ביתה משלי ב' כצ"ל: כלם חול דהוא לשון חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח: ואלהים אמר לבהלני וכו' גם רד"ק הביא מרז"ל שהוא קדש: אלהים זדים קמו עלי כצ"ל תהלים סי' פ"ו: שיהא מפסיק בקריאתו בין אלהים שישהה מעט ואח"כ יאמר זדים: חבל רחום וחנון וכו' אריש פרקין קאי דקתני אלו שמות שאין נמחקין וקאמר אבל רחום וחנון וכו' הרי אלו נמחקין: והמקלל בהן בכינויים עצמו וחבירו חייב: גוים ומתים אינו חייב כצ"ל כן הגיה הרב נחלת יעקב: המקלל לאביו ואמו בשם המיוחד חייב סקילה ועל הכנויים באזהרה כצ"ל כן הגיה הרב נחלת יעקב ע"ש באורך:
נחלת יעקב
אל יהי מקום לשועתי. ט"ס הוא וכן צ"ל אל יהי מקום לזעקתי והוא (באיוב טז) ומלת אל הוא בניקוד פתח: