הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ׃
שד"ל
ושממה כמהפכת זרים, כמהפכת סדום ועמורה (רד''ק, דון יצחק בפירוש ראשון, והיטציג); וטעם זרים, אנשים רעים ואכזרים, כמו שהיו אנשי סדום, כי זר ואכזר שרש אחד להם, כי אכזר מורכב מן אך זר, וענינו מי שאינו מרחם על בני אדם ואיננו כאח להם, אלא כמו זר נחשבו לו; ואחר שאמר זרים אוכלים אותה, שענינו נכרים, חזר ואמר כאן מלת זרים להוראה אחרת, והוא דרך צחות, ורבים כמהו, ועיין למטה פסוק יו"ד. ורוז' וגיז' פירשו כמו שישאר כל מקום שיהפכוהו וישחיתוהו אויבים, וכיוצא בזה דון יצחק בפירוש שני פירש כמהפכת האנשים הזרים אכזרי לב שמשחיתים כל עץ מאכל ולא יחוסו על דבר. ויפה השיב היטציג כי לא מצאנו מהפכה אלא על סדום, ולא מצאנו שרש הפך על מעשה בני אדם המחריבים ארץ אויביהם, אלא על מעשה האל חוץ ממנהגו של עולם. רק במקום אחד מצאנו שהמים הופכים את הארץ, הן יעצור במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ (איוב י''ב ט"ו), וגם זה כעין מהפכת סדום, ואיננו דומה לחרבן שעושים האויבים. ורבנו סעדיה ואחרים פירשו מענין ההפיכה הזאת האמורה באיוב, ופירשו זרים לשון זרם מים, ואם היה כתוב זרם היה הפירוש נכון.
מלבי"ם באור המילות
הנותן מטר, ושולח מים. לא נמצא פעל שלח אצל מטר, רק פעל נתן, כי המטר לא יבא מאתו ע"י שליח רק בבלי אמצעי, ואצל שטף מים בא פעל שלח, וישלחם ויהפכו ארץ (לקמן י"ב ט"ו), ויש הבדל בין ארץ וחוצות, שהחוץ מציין מה שאחורי הבתים מן הצד, ויצייר שכלל הארץ היא מוכנה אל המטר, רק מקומות מועטים שהם חוץ מן טבע הארץ ולא למטר השמים ישתו מים, לשם שולח מים בנחלים, כמ"ש כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו' ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, כי המטר מה' בעצמו ומי נילוס ע"י שליח של השגחתו:
מנחת שי
ויהפכו. בספרים כ"י מדוייקים היו"ד והה"א בפתח והפ"א בשוא נח וכן כתב רד"ק בשרשו ובמקצת דפוסים ישנים היו"ד בצירי והה"א בקמץ וַיֵהָפְכוּ ובמקצת דפוסים אחרונים וַיַהַפְּכוּ בדגש הפ"א וכ"י עקר וראיה גמורה ממסרה רבתא דבמערכת אות הוא"ו איכא כ"ב זוגין נסבין וא"ו יו"ד בריש תיבותא ונסבין וא"ו בסופיה חד מלרע וחד מלעיל כמו וַיִתְאַו המלך יפיך (תלים מ"ה) מלרע. וַיִתְאַו דוד ויאמר (דברי הימים א י״א:י״ז) מלעיל. וחד מן זוגיא דאמרי התם הוא דין וישלחם וְיַהַפְכוּ ארץ (איוב י״ב:ט״ו) מלרע. וַיַהַפְּכוּ נערי דוד לדרכם מלעיל. וזהו מן אחד מטעין מלעיל ומלרע הנזכר מבעלי המסורת שאינו על הנחת טעמים רק על השתנות הנקודות וזה במלות שנמצאו שנים שנים שקראו להם זוגים ובראשון אותיות כל"ב או הוא"ו שבראש האיתן ובמלה אחת הן נקודות בשוא ובחברתה בפתח ודגש אחריה כמו שזכר בעל מסורת המסורת במאמר ד' ואין ההפכות אחר ביניהם: