פרשנות מצטטת על איוב יב:יט

ואמ׳ נשבע ה׳ ולא ינחם רמז למה שנחם על מלכות שאול ואמ׳ שמלכות דוד אינו כן כי מלכות שאול לא באהו מצד הנבואה רק שלא היה באותו זמן בשבט יהודה מי שראוי למלוך כמו שביארנו בתלמוד בחבור הגדול במס׳ הוריות אבל מלכות דוד היה מצד הבטחת הנבואה הקדומה כענין לא יסור שבט מיהודה (בראשי׳ מט) וכן כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו (ד״ה א ה ב) ומצד הנבואה אמ׳ נשבע ה׳ כלומ׳ דבר שאי אפשר להשתנות ולהבטל. ואתה כהן לעולם ר״ל מושל מלשון ובני דוד כהנים היו (ש״ב ח יח) מוליך כהנים שולל (איוב יב יט) כהן מדין (שמות יח) ולעולם רמז שאע״פ שיגרום החטא לגלות מעל גבול הצדק מ״מ כשתשוב המלוכה לעם, לשבטו ולזרעו תשוב. ועל דברתי מלכי צדק נראה לי שרומז אל האל ית׳ כלומ׳ שמלכותך קיים בדבר האל ובהבטחת המלך הצדק ר״ל האל ית׳. וי״מ וזאת ההצלחה הגיעתך על דבר שאתה מלכי צדק כאמרו ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (ש״ב ח טו) ונ״ל שבאה עליו מלת כהן כי היא מלה מונחת על שולטנות ועל שמוש בבית האל ושתיהם היו בו כי מצורף על מלכותו ושולטנותו היה מתעסק בעבודת האל וישב בביתו תמיד.

וסר מרע משתולל, מל' אשתוללו אבירי לב (תהלים ע"ו ו'), מולך יועצים שולל ושופטים יהולל (איוב י"ב י"ז), מוליך כהנים שולל (שם שם י"ט) ענין השגעון והעדר הדעת (רש״י, Vitringa, Cocceius), וכן אלכה שולל וערום (מיכה א' ח') אלך כמשוגע, וכאן הכוונה (כמו שכתב רש"י) מי שהוא סר מרע הוא מוחזק שוטה על הבריות.

• ב) הכנסיה החפשית שמתנהגים מעצמם ע"י ראשים שישימו עליהם להנהיגם כפי רצונם. והנה בהנהגת המלכות היו נמצאים בימי קדם מושלים שהיו הורגים את העם ומכבידים עליהם את עולם, ולהשמר מרעתם היו העם אוסרים אותם במוסרות, שבעת שבחרוהו יסדו לו חקים מוגבלים עד כמה יגיע כחו, והיו ממנים עמו יועצים ושופטים, שלא היה לו כח לתת חק ודת בלעדי הסכמת היועצים, ולא לעשות משפט בלעדי דעת השופטים, וחקים האלה שבם הגבילו את ממשלתו היו נקראים מוסר מלכים, שבהם היו אסורים במוסרות בל ימשול בחכמה ובל יצא חוץ מגבולו, ולפעמים תראה ששני הממונים שמנו העם לאסור את המושל העריץ בל יצא חוץ מגבולו, הם עצמם יהיו סבה שיתגבר העריץ וימשול בממשלה בלתי מוגבלת ויתגבר בכח וגבורה על העם לעשות עמהם כרצונו, וז"ש שלפעמים תראה שה' מוליך את היועצים שולל בעצה נבערה, ואת השופטים יהולל ויערבב מעשיהם, ועי"כ: