פרשנות מצטטת על איוב יד:ה

את מצותי תשמרו. לא תאמר יש מצות הרבה שאינם באים לידי עשייה, כמו הקרבנות בזמן החרבן, וטומאה וטהרה ודיני ערכין ודיני הקדשות וחרמים ותרומות ומעשרות בחוצה לארץ, ולקט ושכחה ופאה, ודיני ארבע מיתות, וכן כל כיוצא בהם, ואם אין אנו עושים אותם איך נזכה, כי המצות הם רמ"ח כנגד רמ"ח איברים ובעשייתם יתוקנו האיברים כי כל מצוה היא תקון אבר, לזה אמר את מצותי תשמרו, כמו ואביו שמר את הדבר, כלומר אם תמתינו ותקבלו עליכם כשתבא זו המצוה לעשותה אני מעלה עליכם כאילו עשיתם אותם ותזכו אתם לעשותם ולידע טעמם, ולזה אמר ועשיתם אותם, ולא אמר ותעשו אלא ועשיתם, אתם כתיב, מעלה אני עליכם כאילו אתם עשיתם, ומההליכה תבאו לידי שמירה ומשמירה לידי עשייה, שמצוה גוררת מצוה, ולזה בחקתי כתיב, מאחת יבא לעשיית הרבה כמו שכתבתי פעם אחרת, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, לא אמר והטובות כמו שאמר הרעות אלא הטוב הראשון אינו מה' אלא מב"ו, ואח"כ מצוה גוררת מצוה, וכן אמרו במסכת קידושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ.. יש מי שפירש מצוה אחת יתר על עונותיו, ולפי מ"ש כל העושה מצוה אחת ובסיבת אותה מצוה יבא לידי מצות רבות ששכר מצוה מצוה ומצוה גוררת מצוה. ובמדרש חוקיו עשית ולא יעבור (איוב י"ד), אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם חוקי אין השטן נוגע בכם, שנאמר מדי עברו יקח אתכם, חוקיו עשית ולא יעבור, פירוש מדי עברו, ר"ל אם עבר אדם על מצותיו יקח אתכם, מדי עברו שיעלה ויקטרג עליכם, אבל אם עשית חוקיו ולא יעבור שאין השטן נוגע בכם. זהו אם בחקותי כלומר אם אתם שומרים החקות אע"פ שעכו"ם והשטן מונה אתכם, תלכו, תהיו מאותם שנאמר בהם הליכה לפני שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים ואם לאו לא תלכו, כמו שארז"ל הספר והסייף ירדו כרוכים מן השמים אם שמרתם מה שכתוב ספר תנצלו מן הסייף ואם לאו הוא הורג אתכם:

וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ פְּרָט וּכְלָל שֶׁל הַשָּׁנִים לְלֹא צֹרֶךְ, וְלֹא הִסְפִּיק בִּפְרָט לְבַד כְּסֵדֶר שֶׁלָּקַח הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת נֹחַ. הוּא לִהְיוֹת שֶׁחַיֵּי כָּל הַנִּבְרָאִים הֵם קְצוּבִים וַחֲרוּצִים מִיּוֹם הַלֵּידָה, דִּכְתִיב (איוב י״ד:ה׳): ״אִם חֲרוּצִים יָמָיו״, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן לֶהֱיוֹת שֶׁנּוֹצַר לִחְיוֹת תָּמִיד אִם לֹא הָיָה חוֹטֵא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, לֹא הָיְתָה לוֹ קִצְבָה. וְהוּא שֶׁאָמַר וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי, הַכַּוָּנָה לֹא הַקְּצוּבִים לוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ קִצְבָה, וְקִצְבָתוֹ הָיְתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה נַעֲשָׂה לוֹ הַקִּצְבָה אֲשֶׁר חַי וְלֹא אֲשֶׁר נִקְצְבוּ לוֹ. וּמַה שֶׁכָּתַב פְּרָט וּכְלָל מֵאָדָם וְעַד נֹחַ לְהוֹדִיעַ כִּי כֻּלָּם שָׁלְמוּ יְמֵיהֶם אֲשֶׁר קָצְבוּ לָהֶם, וְאֵין כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי וְגוֹ׳ לְצָרֵף הַסַּךְ, אֶלָּא לוֹמַר ״וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי״ וְגוֹ׳ הֵם יָמִים הַקְּצוּבִים לוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, שֶׁלֹּא קָצְבוּ לוֹ יוֹתֵר מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר חַי״, שֶׁתָּבִין שֶׁחֶשְׁבּוֹן מַה שֶׁחַי הוּא מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּתַב בְּאָדָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי וְהָבֵן.

אם אקוה שאול. כמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי:

כי גוע. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַמְתַּרְגֵּם דְּהָא מִית טוֹעֶה הוּא, אֶלָּא אִם כֵּן מְתַרְגֵּם וַיִּרְאוּ וְאִתְחֲזִיאוּ, שֶׁלֹּא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן דְּהָא אֶלָּא עַל מִדְרָשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד, וְכִדְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ (ראש השנה ג'), אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיֵּרָאוּ, וְעַל לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל לְשׁוֹן דְּהָא, לְפִי שֶׁהִיא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ — לָמָּה וַיֵּרָאוּ? לְפִי שֶׁהֲרֵי מֵת אַהֲרֹן; אֲבָל עַל תַּרְגּוּם "וְחָזוּ כָל כְּנִשְׁתָּא" אֵין לְשׁוֹן דְּהָא נוֹפֵל אֶלָּא לְשׁוֹן אֲשֶׁר, שֶׁהוּא מִגִּזְרַת שִׁמּוּשׁ אִי, שֶׁמָּצִינוּ אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, כְּמוֹ "וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי" (איוב כ"א), וְהַרְבֵּה מְפֹרָשִׁים מִזֶּה הַלָּשׁוֹן — "אִם חֲרוּצִים יָמָיו" (שם י"ד):