זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא־תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי׃
הכתב והקבלה
גם דור עשירי. אמרו בספרי נאמר כאן עשירי ונאמר (למטה בעמוני ומואבי) עשירי מה דור העשירי האמור למטה עד עולם, אף דור העשירי האמור כאן עד עולם. ע"כ. לדבריהם דור עשירי דאמר קרא הוא כמו דורות רבות, לפי שמספר עשר הוא סוף האחדים וראשי העשיריות לכן רבוי המספר בזה השם בסתם, דומה לזה עשרת מונים (בראשית ל״א:ז׳) ואפו עשר נשים (ויקרא כ״ו:כ״ו) עשר פעמים תכלימוני (איוב י״ט:ג׳) כמ"ש הר"ש ב"מ באלה המקומות. הנה בזה דעת רז"ל האוסרת את הממזר איסור עולם אינו יוצא מפשטות לשון המקרא. ואפשר לתת טעם למה שהשמיט המקרא בממזר מלת עד עולם, למה דאמר ר"י (קדושין ע"ב) ממזרים טהורים לעתיד לבא, ר"ל כמו שפי' הרשב"א והריטב"א, לא שתבטל מצות לא יבא ממזר, אלא הוראת שעה תהא לאותן שהיו בדורו קודם ביאת אלי', שאלי' מטהרן, אבל אותן שיהיו בימות המשיח אף הם יהיו פסולים, דמצות לא יבא נוהגת לעולם אף בימיו של משיח. הנה כיון דעכ"פ על שעתא חדא יתבטל האיסור לכן לא אמר בו עד עולם, ולזה אמר שם תלמודא הילכתא כר"י, אע"ג דהילכתא למשיחא היא' כיון דידעי' מנא למסבר קראי. (עתוס' מנחות מ"ה, ותוס' סנהדרין ט"ו סד"ה שור מיני). ונראה עוד לדעת ר"ת דלאו לא יהיה קדש איתי' מה"ת גם בעבד ושפחה, ומ"מ ממזר מותר בשפחה, מדלא אמר רחמנא לא תקח שפחה, רק אפקי' בלשון לא יהיה קדש, אין הממזר בכלל כיון שיצירתו בעברה קדש ועומד הוא, וכ"כ הר"ן הרשב"א והריטב"א ספ"ג דקדושין. ולשיטה זו אמר הב"ש (אה"ע סי' ד' סקל"ה) דגר עמוני אסור בשפחה דהא אין יצירתו בעברה. ע"ש. לפי"ז שפיר לא אמר בממזר עד עולם, כיון דיכול ליטהר, דמותר לו לישא שפחה שקבלה עלי' מצות וטבלה לשם עבדות, ובניו כשישחררם יהי' מותרין לבוא בישראל, משא"כ בעמוני. (אמנם דברי הב"ש צריכים ישוב ממה דגרסי' בירושלמי עמוני משחררין לו שפחה, הועתקו דברי הירושלמי ברשב"א לחדושי יבמות ע"ז ב' ד"ה אמ"ר יוחנן):
רשב"ם
עשרת - אינו דווקא. כמו: עשר נשים לחמכם. עשר פעמים תכלימוני כלומר: הרבה מניינים.
ביאור יש"ר
עשרת מונים, מנינים, והטעם כמו עשרת פעמים, ואמר עשרת לפי שהוא סוף האחדים וראש העשרות, ולאו דוקא עשר אלא פעמים הרבה כמו זה עשר פעמים תכלימוני (איוב י"ט ג'), ואם קצר הכתוב בסיפור המאורע, אין ספק שהחליף לו תנאי שכרו פעמים רבות, כיון שיעקב אמר כן ללבן בפניו ולא כחש: