פרשנות מצטטת על איוב יט:ד

וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״, מִכְּלַל שֶׁאִם לֹא תּוֹכִיחוֹ אָז יִהְיֶה חֶטְאוֹ נָשׂוּא עָלֶיךָ, וְזֶה לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, וְהַמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ עָרֵב בִּזְמַן שֶׁהֶעָרֵב רוֹאֶה שֶׁהַלֹּוֶה מְפַזֵּר מָמוֹנוֹ הוּא מוֹכִיחוֹ מִיִּרְאַת הָעַרְבוּת פֶּן יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּרוֹ, כָּךְ הָעַרְבוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל גּוֹרֵם הַתּוֹכֵחָה, וְאִם אֵינוֹ מְקַבְּלָהּ אֲזַי נָקִי הוּא מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּסְבּוֹל אֶחָד בְּעַד חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אַךְ בְּדָבָר זֶה לְבַד נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה אָז דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפֵס בַּעֲבוּרוֹ וְיִשָּׂא עָלָיו חֶטְאוֹ אִם לֹא יוֹכִיחוֹ. מָשָׁל מָשְׁלוּ בָּזֶה בְּמִי שֶׁקּוֹדֵחַ בִּסְפִינָה תַּחְתָּיו, צָעֲקוּ עָלָיו כָּל אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה: מָה זוֹ אַתָּה עוֹשֶׂה, הֵשִׁיב לָהֶם: הֲלֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ. אָמְרוּ לוֹ: אִם יִכָּנְסוּ הַמַּיִם תַּחְתֶּיךָ אָז תִּטְבַּע הַסְּפִינָה מִכָּל וָכֹל. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב לַחֲבֵרָיו: ״וְאַף אִם אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי״ (איוב יט ד), וּמָה הֵשִׁיבוּ לוֹ חֲבֵרָיו: ״כִּי יוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק״ (איוב לד לז). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״.

בינינו יספוק. הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה: