פרשנות מצטטת על איוב יט:כא

כי לא לקלים וגו׳. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל, אתמול (ש"ב כ׳) ועשהאל קל ברגליו, והיום – (שם) ויכהו אבנר באחרי החנית. ולא לגבורים המלחמה – זה אבנר, דכתיב (שמואל א כ״ו:ט״ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, והיום – (שמואל ב ג׳:ל״ג-ל״ד) הכמות נבל ימות אבנר, וגם לא לחכמים לחם – זה שלמה, אתמול (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, והיום – (קהלת ב׳ י׳) וזה חלקי מכל עמלי, יש אומרים בקדרה ויש אומרים במקל ^לזלאחר שהדיחו האשמדאי מכסאו ומלכותו הלך בגולה ונשאר אך במקלו כמבואר באגדה דגיטין ר"פ מי שאחזו ולפנינו לעיל פרשה ב' י' בפסוק המובא בזה. , וגם לא לנבונים עושר – זה איוב, אתמול – (איוב א׳:ג׳) ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ומקנהו פרץ בארץ, והיום – (שם י"ט) חנוני חנוני אתם רעי ^לחוסוף הפסוק כי יד ה' נגעה בי, ואין הפי' שהיום נענה איוב, שבאמת לא נענה אלא מבהמותיו, אבל כסף וזהב וקרקעות נשארו לו, כמבואר בב"ב קט"ז א' ובתוס', אלא הכונה לא לנבונים עושר, כלומר הצלחת נבונים מבלי רצון ההשגחה אינה הצלחה כלל, וראיה מאיוב, אתמול ומקנהו פרץ בארץ, והוא ציור על הפרזת ההצלחה [מלשון ויפרץ האיש מאד (פ' ויצא)], והיום אמר חנוני נא רעי כי יד ה' נגעה בי, כלומר והיום פנתה ההצלחה ממנו. וע"ע במ"ר סוף פרשה מטות. , וגם לא ליודעים חן – זה יהושע, דא"ר אחוה בריה דר׳ זירא, שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו, אחד במנוי הזקנים שאמר לו משה המקנא אתה לי ואחד במעשה העגל שאמר לו אין קול ענות גבורה וגו' ^לטמבואר באגדות שהתרעם עליו ואמר לו, אדם שעתיד להנהיג שררה על הצבור לא יבחין בין קול לקול, והוא במה שאמר קול מלחמה אני שומע [לאחר מעשה העגל], ואמר לו משה, אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי שומע, כלומר אינך מבחין בין קול לקול, וע' מש"כ בענין זה במקומו בפ' תשא. ומה שתאר את יהושע בשם יודעים, הוא משום דכתיב ביה ויהושע מלא רוח חכמה, והיה איש אשר רוח בו, הרי היה גם יודע דעת. .
(מ"ר)

וְגַם לֹא לַנְבוֹנִים עשֶׁר. כְּגוֹן אִיּוֹב, בַּתְּחִלָּה, "וַיְהִי מִקְנֵהוּ וְגוֹ'". כְּשֶׁבָּאָה שַׁעְתּוֹ, אָמַר, "חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי":

וענין המדות האלה שהן מיוחסות לאל יתעלה לא שהוא יתעלה יתפעל בהם כרחמי האדם על חברו או רחמי האב על הבן, כי אי אפשר שיבאו אלא אחר ההתפעלות והמיית רחמים והתועלת הזאת במדת הרחמנות תבא מאתו יתברך מבלי התפעלות ושנוי, ולזה נקרא רחום וחנון כי כשהאדם נותן למי שאין לו חוק עליו יקרא על כן חנון כמו (איוב י״ט:כ״א) חנוני חנוני אתם רעי, כן הבורא יתעלה בהיותו ממציא למי שאין לו חוק עליו יקרא חנון והוא הדין לשאר המדות שהם כלם מדות רחמים. הדעת הזה הוא דעת הרמב"ם ז"ל ואורך לשונו.