פרשנות מצטטת על איוב יט:כו

וְיִתָּכֵן לוֹמַר בְּאֵלוֹנֵי אֵינוֹ לְשׁוֹן מִישׁוֹר, אֶלָּא מָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ אִילָנוֹת שֶׁל מַמְרֵא, וְיוֹכִיחַ עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ״ (בראשית יח:ד), כִּי הָיוּ שָׁם אִילָנוֹת הַרְבֵּה. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קח) מִנַּיִן לַמִּילָה שֶׁהִיא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, נֶאֱמַר עָרְלָה בָּאִילָנוֹת וְנֶאֱמַר עָרְלָה כָּאן, מַה לְּהַלָּן מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף הַמִּילָה בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה מו ה) שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְסֻפָּק מֵהֵיכָן יָמוּל, אִם מִן הַפֶּה אוֹ מִן הָאֹזֶן אוֹ מִן הַלֵּב כוּ׳, עַל כֵּן נִגְלָה אוֹר ה׳ אֶל כָּל הָאִילָנוֹת כְּמַרְאֶה מָקוֹם לוֹמַר הִסְתַּכֵּל בְּאִילָנוֹת אֵלּוּ וְתִלְמַד מֵהֶם, כִּי עִקַּר זְרִיחַת כְּבוֹד ה׳ עַל מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וּמִזֶּה לְמוֹד הֶקֵּשׁ שֶׁתֶּחֱזֶה אֱלוֹהַּ מִבְּשָׂרְךָ (איוב יט:כו) מִצַּד מָקוֹם הַדּוֹמֶה לָאִילָנוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לָמָּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ אִילָנוֹת שֶׁל מַמְרֵא, וְעוֹד אֵיךְ עָשָׂה אַבְרָהָם קֹדֶם שֶׁזָּרְחָה עָלָיו כְּבוֹד ה׳? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמַּמְרֵא נָתַן לוֹ עֵצָה מִסְּבָרָא שֶׁהַמִּילָה בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וְהִסְכִּים ה׳ עַל יָדוֹ שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו כְּבוֹד ה׳ בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא, וּבְזֶה מְיֻשָּׁב הַכֹּל, כִּי פֵּרוּשׁ יָקָר הוּא.

וזאת הברכה. בגמרא פרק קמא דע"ז (ישעי' מג) מי בכם יגיד זאת וראשונות ישמיענוא"ר חנינא א"ר שמלאי לע"ל נוטל הקב"ה ס"ת בחיק"ו לא אמר בזרועו רמז על הימים שעמד משה בהר הלא הוא כמו"ס עמדי מנין קכ"ו כמנין בחי"קו והוא חשבון שם המפורש ו' צירופים יה"ו הי"ו וה"י י"וה ה"וי ו"יה בגי' קכ"ו ז"ש וזאת בו' יתירה כי בו' חותמות נברא העולם כדאיתא בס"י ז"ש ויאמר י"י מסיני בא ר"ל מן אותן ו' צירופים היוצאים מן שם הוי"ה שעיקרו אינו רק ג' אותיות מסיני בא באותן הימים קבלה ולא אמר שום כינוי אחר לתורה רק קראה בשם זא"ת מי בכם יגיד זא"ת לפי שבזה התיבה נכללין בזאת סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים ז' מן זאת הוא זיין סייף ונשארו אתוון מן א' עד ת' יגי"ד הם ז"ך אתוון דא"ב עם ה' מנצפ"ך גם סימן יגי"ד ז"ך שמוה של ההוי"ה יגי"ד גם זא"ת הוא בגי' ג' פעמים קו"ל כי ג' קולות עתיד לתקוע בקול שופר נגד ג' קלין בלילה (ישעיה סו) קול שאון מעיר קול מהיכל קול י"י משלם גמול. בזוהר רות גם לפי שהמילה נקראת זאת ואמר (איוב יט) ואחר עורי נקפו זאת (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב ולא לגוים ז"ש שנוטל ס"ת בחיקו בזכות מילה שנתנה בחיקו ומה שאמרו א"הע ניתנה לנו מראש ולא ידעו שהיום לעשותם ולא למחר. ויש לומר ד' עניינים מה שראה הקב"ה לחזור התורה בערבות מואב אחר שנתן בהר סיני טעם האחד מתחלה אמרו נעשה ואח"כ נשמע והוא היפך הטבעי וכן אמרו עתה וראשונות ישמיענו שמתחלה נשמע ואח"כ נעשה או טעם שני פעם ראשון אמר (שמות כ) אנכי י"י אלקיך ליחיד פעם ב' באוהל מועד לרבים ועתה נכנסו להיות עריבים יחיד בעד רבים גם פעם השני שנכנסו לערבות כל יחיד ויחיד א' בעד חבירו לכן באו בערבוביא. או ז"ש נתנה לנו כמו שנתן בפעם ראשון ושני באוהל מועד שלא להיות אחד ערב בעד חבירו ז"ש וראשונות ישמיענו לאפוקי פעם שלישי שנכנסו ערבין או פעם ראשון כפה עליהם ההר אבל בערבות מואב היה ברצון בלא אונס וא"הע אמרו תנה לנו מראש ר"ל היה לך ג"כ לכפות עלינו ההר כגיגית כמו שעשית לישראל ז"ש וראשונות ישמיענו כמ"ש (תהלים קכו) אז יאמרו בגוים הגדיל י"י לעשות עם אלה שהקב"ה כפה עליהם ההר מה שלא עשה כן לנו הנה אלו (שם) הגדיל י"י לעשות עמנו כן לכפות ההר (שם) היינו שמחים לקבל התורה עמהם גם לפי שחשבו (קידושין לב) לכבוד עצמו הוא דורש עד ששמעו אמרי פיך מסוף דבריו ראו תחילת דבריו לכן אמרו וראשונות ישמיענו שמיד בראש הדיבור יהיה נשמע שלא יהיה לכבוד עצמו לכן ניתן להם סוכה ע"ד (המדרש רבה תרומה) בנו סוכה לאב שבכל מקום שתהיו הולכים יהיה עמכם וקראוהו מצוה קלה שאין בה כלל חסרון כים שלא יוכלו לומר שלהנאת עצמו אומר או שמטריח עליהם כי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולפי דברי הזוהר דלג קב"ה לאתר דאיצטריך וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן לומר לא תרצח וכל עצמו הוא רציחה הופיע מהר פארן לישמעאל לא תגנוב לא תנאף ז"ש וראשונות ישמיענו שיתחיל מן חמש דברות ראשונות ולא מן שניות כמו שעשה מתחלה לכך נתן להם סוכה שהיא צלא דקב"ה נגד אנכי י"י אלקיך כי סוכ"ה שמה ר"ל שם של אדנ"י ושם של הו"יה זה שמי וזה זכרי ז"ש י"י מימינו בא כשבא לשם התחיל לפרסם שם של י"י וכן לע"ל ראשונות ישמיענו על שני שמות אלו שהם יושבים ראשונה במלכות מלמטה למעלה (תהלים קיח) זה השער לי"י ז"ש (ישעיה מג) מי בכם יגיד זא"ת (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן אל הקודש ז"ש וזאת הברכה אשר בירך מן (ירמיה ט) בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ז"ש י"י מסיני בא מן שם של אדני יגיע אל שם י"י ולכן נתן להם מצות סוכה כי שם זה (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים והנה כל ענין נרמז בפסוק לע"ל מגיד משה (ישעיה מו) מראשית אחרית איך שלע"ל.

ובזה נבא לבאר מאז"ל בב"ר ריש סדרא (איוב י"ט כ"ו) ואחר עורי נקפו זאת אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לידבק בזאת הברית ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי וירא אליו ה'. וטרם בואי למאמר רגע אדבר במשז"ל (בר"ר פ' מ"ט) שטעם שנגלה הקב"ה באלוני ממרא לפי שנתן לו עצה על המילה, ורבים שאלו מאי אסתפק לאברהם אבינו שהוצרך לשית עצות בנפשו, ויש מי שתירץ דרצה לנסותם לבעלי בריתו ענר אשכול וממרא אם חזקים הם בדרך ה' ולהכיר מה שבלבם וממרא נתחזק בדבר ה' ואמר לו שיעשה מצותו, ויש מי שפירש דזאת לפנים שאל א"א אם ימול תכף כשקבל התורה וממרא השיבו שימתין עד עת בא דבר ה' כדי שיזכה למעלת מצווה ועושה, ואיכא מאן דניחא ליה דשאל אם ימול בצנעא וממרא יעצו למול בפרהסיא. אף אנו בעניותנו נאמר דאפשר דאברהם אע"ה היה חש שאחר המילה שנבדל מאנשי דורו בעורו ובבשרו אפשר יפסיד למצות הכנסת אורחים שיהיו פורשים ממנו וכמשז"ל בסוף פ' לך לך בב"ר שאמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי תאמר משמלתי וכו' ומשום זה היה מצטער שמפסיד מצוה תדירית, וממרא יעצו דמאחר דבזה מתקדש גופו כמש"ה התהלך לפני והיה תמים הדין הוא דתדיר ומקודש איזה שירצה יקדים כמו שכתב הרמב"ם, ועוד דאף דבעלמא נימא דתדיר קודם שאני הכא דבמילה מצווה בפרטות והכנסת אורחים מעצמו הוא מקיימה בלי ציווי, ולכך נגלה הקב"ה מקור הקדושה באלוני ממרא וגם שם באו האורחים שזכה לשתיהם וזכה ממרא שכל זה היה אצלו, ואם נאמר דהא והא איתא ועל הכל היה אברהם אבינו נושא ונותן עם ממרא וממרא השיב הכל כהוגן, הנה מקום לרמוז הכל בכתוב, וירא אליו שנימול, ה', דמאחר שנימול ונתקדש זכה לגילוי שכינה, באלוני ממרא, שהוא א"ל דמקודש שפיר דמי, ועוד שהוא מצווה, וכל קבל דנא וירא אליו ה' שנגלה לו השכינה רמז למה שא"ל שנצטוה בפרטות ועי"ז מקודש ולכן נגלה אליו בפרטות מקור הקדושה שם באלוני ממרא, והוא יושב רמז למה שיעצו שימתין למול עד שיצטוה, וזה רמוז והוא יושב דאין ישיבה אלא עכבה והוא כנגד עצה זו. פתח האהל על דרך אדם כי ימות באהל שדרשו על התורה, וזה רמז למה שממרא יעצו שימול שהמילה פתח התורה, וז"ש פתח האהל ובלי המילה דומה שלא נכנס בתורה כי המילה פתח התורה, וכנגד מה שיעץ שיהיה בפרהסיא כחום היום רמז שיעץ שיהיה לעיני השמש, וישא עיניו וירא וכו' שגם האורחים באו וזכה בכל, וכלפי שאברהם אע"ה חשב מחשבות שאחר המילה שבתו עוברים ושבים אצלו, לז"א במאמר הנז' אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לידבק בזאת הברית וזכיתי גם עתה למצוה תדירית, וכי תימא מאחר שזהו חידוש אצלך וסבור היית כי עוד לא יבואו אצלך מאי סברת למול ולדחות מצוה תדירית דקי"ל דתדיר קודם, לז"א אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה אלי דכיון שהייתי ערל לא הייתי זוכה לזה וא"כ נמצא שבמילה נתקדשתי ומבשרי אחזה אלוה, וא"כ אף שנדחית מצוה תדירית הייתי מרויח מצוה דמקודש ואיזה מהם שירצה יקדים כדעת הרמב"ם ועתה אני שמח דזכיתי גם בתדיר.

ותחת חגורה נקפה. מקום שחגרה שם יהיה ניקף נחתך בחבורות ורשומי מכות כמו ואחר עורי נקפו (איוב יט) ונקף סבכי היער (לקמן י'):