פרשנות מצטטת על איוב כא:י

גיעולי ביצים מותרות - פירש בקונטרס ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה מותרין הטהורים דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא כלל באחרנייתא ולקמן בפרק גיד הנשה (חולין דף צח.) ודאי איירי שם בהכי וגם מחלק שם בין שלקו עם ביצים שיש שם אפרוח לשלקו עם הטמאים אבל הכא לא מסתברא לר"ת לאוקמי בהכי דלא שייך האי דינא הכא ונראה לי כמו שפירש בערוך שהכו התרנגולת על בית רחמה ומפלת ביצים שלא נגמרו ולא איירי מידי בבישול ולשון גיעול שייך עליה כמו (איוב כא) שורו עיבר ולא יגעיל והוי השתא מעין ביצים המוזרות דמיירי השתא בהיתר ביצים גופייהו ואתא לאשמועינן דלא חשיב אבר מן החי אע"פ שלא נגמרו לגמרי ובירושלמי דמסכת תרומות לענין ביצים ששלקן ונמצא בהן אפרוח דאיירי בהו התם גרסינן לעיל מהא מילתא שמעון בר אבא אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבן גמליאל ברבי ואמר אבא הורה בארבעים ושבע ואנא מורינא במ"ה ואמר רבי חייא בר חנינא מעשה בא לפני רב הונא ואמר קליפי איסור מעלין את ההיתר הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן או קלופות בקלופות אבל אי שלק ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות צריך שיעור אחר מפני גיעולי ביצים שורו עיבר ולא יגעיל ביצים שהרקימו אסורות ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם מצא בהם דם קולף מקום הדם עד כאן לשון הירושלמי משמע כפי' הקונט' דאיירי בביצים שלוקות אבל תימה דמייתי התם קרא דשורו עיבר ולא יגעיל ודומה שאינו מסוגית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו ובתוספתא במסכת תרומה בפ' דג טמא משמע כמו שפירש הערוך והכי תניא התם ביצים [טהורות] ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בהן בנ"ט אסורין ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרים באכילה ביצים ששלקן ומצא בא' מהם אפרוח אם יש בהן בנ"ט אסורות ואם לאו מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ואם מצא בא' מהן דם זורק הדם ואוכל את השאר אוכל דם דגים או חגבים בין חיים בין מתים ואינו חושש משמע בהדיא דגיעולי ביצים וביצים ששלקן תרי מילי נינהו:

21-22. גיעולי ביצים מותרין באכילה. ביצים מוזרות וכו'. עיין מ"ש לעיל על הסדר בכי"ע ובראשונים ובירושלמי.⁷³ברוקח סי' תמ"ו מעתיק בשם הירושלמי: "גיעולי ביצים מותרין, כדאמ' שורו עיבר ולא יגעיל". פי' שנדחקו מן התרנגולות בעל כרחן. "ביצים שהקרימו מותרות" (וכן כנראה היתה הגירסא בנוסחא אחת של הירושלמי לפני בעל ס' יחוסי תו"א הנ"ל, עמ' ה', עיי"ש בהערת הרי"ל פישמן הע' ט'). פי' שנולדו בקרום בעלמא, אעפ"י שאינה קליפה, אבל בלא קרום אסור דהוי אבר מן החי. ועיין לעיל הע' 69. ובה"ג ה' ביצים (קל"א ע"ד): גיעולי ביצים מותרות. ומאי ניהו, הני ביעי דאותבינהו תותי זגתא (כלומר, תרנגולת) למיעבדינהו אפרוחין, ורחקתינהו זגתא ולא יתיבא עילויהו וכו', וביעתא דרמיתן זגתא ולא גמר קליפתה החיצונה וכו'. ונראה שרבינו בעל הרוקח קרא בה"ג: ודחקתינהו (במקום: ורחקתינהו) זגתא וכו'. וצ"ע. ועיין מ"ש ע"ז להלן הע' 92 ובפנים הפירוש שם. ובבבלי (חולין ס"ד ב'): תנו רבנן גיעולי ביצים מותרות, ביצים מוזרות וכו', והוכחנו לעיל מדברי הבבלי (שם צ"ח א') שלפניו היה הסדר בברייתא כאן כגי' כי"ו וד, ולהלן נראה שהמלים "גיעולי ביצים מותרות" אינן מגוף הבבלי, ואפשר שהן לא היו כלל בברייתא שלהם, וממילא אין כאן הפסק בבבא זו.
ואשר לפירוש המלה "גיעולי ביצים" פירש ר"ג ורש"י בחולין שם שהכוונה לביצים טמאות שנתבשלו עם הטהורות. וכבר השיגו הראשונים הנ"ל על פירש"י מן התוספתא כאן. ועיין גם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכ"ח. ועיין בעה"ש ערך געל. ורוב הראשונים הכריעו כפירוש הגאונים ובעל ה"ג.
וכ"ה בה"ג הלכות ביצים (ד"ו קל"א ע"ד, ד"ב עמ' 543): והני ביעי דלא גמרן דרמיא תרנגולתא, דקרי להו אינשי חטא,⁷⁴בד"ב: דקרן להו אינשי חדא. וברמב"ן חולין ס"ד ב' מעתיק בשם בה"ג: "דקרו לה אינשי דשיחלא", כלומר ביצים מבני המעים. ועיין חולין נ"ח רע"א ובבה"ג להלן שם. ועיין חולין צ"ג סע"א ובגליון שם. [בערוך הקצר: יהטא (עיין רייפמן קול מבשר עמ׳ 18). ועיין במלונו של פיין סמית עמ׳ 1590 ערך יחט. ולוי מלון לתרגומים ערך יהט. ופירושו נפל.] לא תימא כיון דלא גמרן אבר מן החי היא ואסירא, אלא שריא דתניא גיעולי ביצים⁷⁵כ"ה בד"ב וברמב"ן הנ"ל. ובד"ו בטעות: גוים. מותרות, ביצים מוזרות נפש יפה תאכל וכו'. גיעולי ביצים מותרות ומאי ניהו הני ביעי דאותבינהו וכו'.⁷⁶והעתקנו את לשונו לעיל הע' 73, ולכאורה פתח בכד וסיים בחבית. ועיין להלן הע' 92 ומש"ש בפנים. ובראב"ן סי' רס"ו: וגיעולי ביצים מותרין, פירוש עוף שהפליט ביצה בלא קליפה החיצונה⁷⁷עיין לשון בה"ג לעיל הע' 73. שלא נגמרה מותרת, ולא אמרינן לאו ביצה היא אלא אבר מן החי הוא, אלא ודאי ביצה הוא ומותר, כמו תפלט פרתו, וכמו לא יגעיל.
והנה בירושלמי הנ"ל שהעתקנו לעיל מפורש: גיעולי ביצים מותרין שורו עיבר ולא יגעיל. וכבר העירו בתוספות (חולין ס"ד ב' ד"ה גיעולי): ודומה שאינו מסוגיית הירושלמי, ושום תלמיד הגיהו. ובס' התרומה סי' כ"ז: מיהו יש אחרי כן בירושלמי שורו עבר ולא יגעיל, משמע וכו' שמדמה געולי בצים דברייתא, דמיירי קודם זמנה יצתה, לפסוק (איוב כ"א, י') שאומר שורו כשיעבר הפרה לא יגעיל שכבת זרע בחנם, או שמא שום אדם כתבו על פי תשובת הגאונים.⁷⁸ברשימה מתשובות הגאונים (מספרות הגאונים, הוצ' הר"ש אסף ירושלים תרצ"ג, עמ' 229, סי' ט"ו): "חולין גיעולי [ביצים] מותרות. ביצים", עיין מ"ש בתרביץ ש"ה, עמ' 400. ועיין גם במאירי שם, עמ' 245. ונאמנת עלינו עדות הרשב"א בחולין שם שכתב: "ומצאתי כמה ספרים שאין בברייתא שהביאו כאן גיעולי ביצים מותרין, והכי תניא תנו רבנן ביצים מוזרות וכו'. ונראה שבנוסחת הרב (כלומר, הרי"ף) ז"ל לא היה כך. וכן ליתא ברי"ף ר' קושטא. וכן בהגהות הרי"ף (תמת ישרים, ס' רע"א): "גיעולי ביצים מותרות. תבות אלו נמחקו", וכן לא היו לפני רבינו יהונתן והר"ן ברי"ף שם פ"ג סי' תשפ"ו. ועיין במ"מ פ"ג מה' מאכלות אסורות ה"ט. ונמצא שבה"ג העתיק מן התוספתא, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, סוף עמ' 8 ואילך. וברור שצדק המפרש גיעולי ביצים ע"פ הפסוק באיוב כ"א, י'. וכן פירשו את המלה יגעיל כבר בזמן התנאים והאמוראים, שהרי גם עקילס וסומכוס תרגמו לא יגעיל-לא יפיל.⁷⁹οὐκ ἐξέβαλεν, οὐκ ἐξέτρωσεν. וגיעולי ביצים הם נפלי ביצים (ἐκβόλιμα), פליטי ביצים, ביצים בלי קליפה או בקליפה דקה מאד ונראות אדומות,⁸⁰עיין ראב"ן הנ"ל ולעיל הע' 73. והתרנגולת מפילה את ביציה כשהיא נתונה לקור פתאומי.⁸¹כשנופלים עליה מים קרים, וכדומה. עיין מ"ש ע"ז אריסטו בספרו de generat. anim., ס"ג פ"ב B752. ובה"ג הנ"ל⁸²בר"ב. ובד"ו נוסחא אחרת. ועיין גם בתוספ' חולין הנ"ל מ"ש בשם הערוך. מבאר שהתרנגולת מפילה כשמכים אותה על בית רחמה עיי"ש. ועיין בעה"ש ערך געל.

וחרב לא תעבר, ודקטלין בחרבא לא יעדון. וכ"ה בכ"י. והנה רבים תמהו על התרגום הזה מפני שסברו שהוא התרגום של מוש בעברית, ועי' בס' קרבן נתנאל, וסברו שהוא ט"ס, (ובאמת אך למותר להאריך בזה, כי שרש "עדה" בארמית, הוא ממש כש' "עבר" בעברית, וכמו שת' "אשר עבר בין הגזרים" [בראשית ט"ו י"ז] "דעדא בין פלגיא" [וגם פה צריך לגרוס "יַעֲדוּן" בקל] וכאשר השרש "עבר" כשיבא בעברית בהפעיל, מורה על הסרה, כן גם הש' "עדה" בהפעיל יבא להוראה הזאת, כמו שת' "ותסר צעיפה, ואעדיאת עיפה" [בראשית ל"ח י"ט] להסיר אתה, "לאעדאה יתה" [שם מ"ח י"ח], כי בבוא הפעל "עבר" בפיעל בעברית, הוראתו על ההריון, כמו "שורו   "עִבַּר" [איוב כ"א י'] וכן כשיבוא הש' "עדה" בארמית בפיעל מורה ג"כ על ההריון [בראשית ד' א', ט"ז ד', י"ט ל"ו].

כי שם נגעל מגן גבורים. מגיני עור היו להם, וכשיוצאים למלחמה מושחין אותן בשמן, כדי שיהא כלי זיין המכה עליו מחליק, כמה דאת אמר (ישעיהו כא ה): קומו השרים משחו מגן. וכאן כך היה מקונן הקינה, שם נגעל מגן גבורים, פלט שומנו ולא נדבק בו, ונעשה כאלו לא נמשח בשמן כל 'הגעלה' לשון דבר הפולט מה שנותנין בו, כמו (איוב כא י): שורו עבר ולא יגעיל:

לא שכלו. לֹא הִפִּילוּ עִבּוּרָם, כְּמוֹ רֶחֶם מַשְׁכִּיל (הושע ט'), תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל (איוב כ"א):