פרשנות מצטטת על איוב כא:יא

וַיְחִי אָדָם וְגוֹ׳. עָשָׂה בִּימֵי חַיֵּיהֶם שְׁלֹשָׁה חֲלֻקּוֹת, כִּי הִזְכִּיר בְּכֻלָּם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם קוֹדֶם שֶׁהוֹלִידוּ וְאַחַר כָּךְ כְּלָלָם יַחַד, וְהִזְכִּיר בְּכֻלָּם ״וַיָּמֹת״. וּבְפָרָשַׁת נֹחַ לֹא הִזְכִּיר כִּי אִם שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם וַיָּמֹת. לְפִי שֶׁמִּי שֶׁהוּא בְּלֹא בָּנִים קָרוּי מֵת בְּחַיָּיו, וְכֵן הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָן מוֹלִידִין תּוֹלְדוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרְאוּ בְּחַיֵּיהֶם מֵתִים. עַל כֵּן הִזְכִּיר לְשׁוֹן וַיְחִי עַל מִסְפַּר הַיָּמִים שֶׁחָיוּ קוֹדֶם שֶׁהוֹלִידוּ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ עֲדַיִן בְּלֹא בָּנִים, מִכָּל מָקוֹם הָיוּ חַיֵּיהֶם חַיִּים מִצַּד שֶׁכָּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהִזְכִּיר בְּפָרָשָׁה זוֹ וּבְפָרָשַׁת נֹחַ כֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים – אָדָם, שֵׁת וְכוּ׳ וְכֵן כֻּלָּם. וְאַחַר שֶׁהוֹלִידוּ נִתְוַסֵּף לָהֶם חַיּוּת מִצַּד הַבָּנִים, עַל כֵּן הִזְכִּיר וַיְחִי עַל הַיָּמִים שֶׁחָיוּ אַחַר שֶׁהוֹלִידוּ, וְחָזַר וּכְלָלָם יַחַד לוֹמַר כֻּלָּם שָׁוִים לְטוֹבָה, כִּי קוֹדֶם הַמַּבּוּל לֹא נִמְצָא בָּהֶם חִסָּרוֹן רַק הַמָּוֶת הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כא:יא) ״יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (שָׁם) ״יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם״ וְגוֹ׳. וְעוֹד הִזְכִּיר בְּכֻלָּם ״וַיָּמֹת״ לְהוֹרוֹת שֶׁכֻּלָּם מֵתוּ עַל מִטָּתָם וְלֹא נִמְחוּ בַּמַּבּוּל. אֲבָל אַחַר הַמַּבּוּל נִשְׁתַּנָּה הָעוֹלָם וְלֹא הָיוּ כָּל יְמֵיהֶם שָׁוִים לְטוֹבָה, עַל כֵּן לֹא חָזַר וּכְלָלָם יַחַד, גַּם לֹא הִזְכִּיר ״וַיָּמֹת״ כִּי הָיוּ חֶסְרוֹנוֹת בְּכֻלָּם זוּלַת הַמָּוֶת. וְעוֹד שֶׁאַחַר הַמַּבּוּל אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר ״וַיָּמֹת״ כִּי פְּשִׁיטָא שֶׁמֵּתוּ וּמִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת. וְקָרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר שֶׁכָּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהִזְכִּיר הָיוּ נְבִיאִים, כִּי מִי הִגִּיד לְלֶמֶךְ שֶׁבֵּן זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, וְכֵן שֵׁם בֶּן נֹחַ, וְכָךְ חֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְעֵבֶר, וְהֵם בִּנְיַן אָב עַל כֻּלָּם.

שגר. פי' הר"ב ורש"י מרוצת וכו'. בערוך פי' שלוח מל' שגר בהמה (שמות י״ג:י״ב) וכתיב (איוב כ״א:י״א) ישלחו כצאן עויליהם ולדברי רש"י והר"ב נראה כדברי יש אומרים שכתב הערוך לעיל מהא. על שגורה תפלתי בפי שהוא ענין סחיבה וריצה כמו תרגום נבלתך למאכל [נבלתך] משגרא למיכל. ע"כ. והרמב"ם פי' שגר היונה הם צבור היונים שמפריחים ביחד כמו שגר אלפיך (דברים ז):

כי הילדים רכים על הצאן הוא. כדכתיב ומתו כל הצאן כמו שמצינו וילדיהן ירקדון. שהרי בניו ונשיו הולכים לאט על הגמלים.

אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם. פָּרִים וְרָבִים הָיוּ יוֹתֵר מִדַּאי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם". אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. "יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם":