וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשֽׁוּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל׃ (ס)
מלבי"ם
ואחר שראה איוב כי כולם פנו אל נקודה אחת, שהוא סתירת נשוא הקטנה, לא השיב תשובתו עד השלימו כולם את דבריהם, ואז הפיל את כל דבריהם ארצה, באמרו שהם משיבים ממקרה איש פרטי על שאלה כללית, והוא יצא בשאלתו על הכלל כולו מדוע כלל הרשעים מצליחים, ובזה לא ייכונו תשובותיהם, כי נמצאו רשעים שלוים ובוטחים (לא כדעת אליפז), ובניהם חיים וקיימים (לא כבלדד), ושלוים כל ימי חלדם, וימותו שלא מתוך ייסורים (לא כצופר), ותשובותיהם נשארה מעל (פתיחה למענה השלושה עשר).