פרשנות מצטטת על איוב כח:י

אשר בזאו, כמו בזזו, כמו ימאסו כמו מים (תהלים נ"ח ח'), עורי רגע וימאס (איוב ז' ה'), וכן צֶאֱלִים (שם מ’ כ״א) במקום צְלָלִים; והכוונה על נילוס ושאר נהרות השוטפים את ארץ כוש ומכסים אותה, וע"ד מליצת השיר אמר כאלו בוזזים אותה. ואמנם כנה הכושים בתארי הגבורה לפי שהיו בני יהודה בוטחים בהם, ואולי אותם מאנשי יהודה שלא היו מסכימים בעצה זאת לבקש עזרה מהכושים היו מכנים אותם דרך בזיון בתואר גוי ממושך ומורט; וישעיה קבץ כל מיני התארים שהיו מיוחסים אל הגוי ההוא. והמפרשים פירשו עם ממושך ומורט על ישראל, ומפרשים הנבואה לעתיד על מלחמת גוג ומגוג, והכושים ישלחו מלאכים לא"י לראות (לדעת רש"י) אם אמת שנתקבצו הגליות, ולדעת רד"ק ודון יצחק לשלוח מנחה לבית ה', ולדעת ראב"ע ילכו המלאכים אל ארץ כוש לבשר הגאולה לישראל העומדים שם בגלות. ואמנם אין רמז בנבואה הזאת לקבוץ הגליות. וגיז' פירש השולח בים צירים על ארץ כוש הנזכרת למעלה, ואמר השולח על העם, והכושים לפי דעתו היו שולחים צירים לחזקיהו והתחברו עמו נגד מלך אשור; ורחוק הדבר מאד שיהיה מלך גדול ונורא כמלך כוש מתחבר עם המלך החלש מלך יהודה, אשר הניח למלך אשור שיתפוש את כל עריו הבצורות ולא יצא לקראתו למלחמה, והיה לבו נמס כדונג בשמעו ביאתו; ועוד מה טעם שישלח בים צירים? והיה לו לשלוח חיילות, אבל הצירים ישלחו אותם החלשים לבקש עזרת התקיפים. ופירש לכו מלאכים קלים כנגד ישראל שימהרו להודיע בכוש דבר ה' אשר דבר על אשור, ולפי זה אין שום טעם למה הזכיר תחלה ארץ כוש, ויהיה הוי ארץ צלצל כנפים וגו השולח בים וגו' על פני מים, כלם דברי מותר, אין להם טעם כלל, כי אין הנביא אומר דבר לארץ כוש, אלא אומר לישראל שישלחו שם מלאכים. ופירש ממושך תקיף וחזק, כי כאשר מן חזק יאמרו החזיק שענינו קרוב לענין משיכה, כן מן משך יאמרו ממושך להוראת החוזק, וזה לא יתכן. כי אמת הדבר שהחזק מחזיק הדבר ומושך בכח, אך לא ימשך מזה כלל שהממושך (שהוא פעול כמו תוחלת ממושכה) יהיה חזק, ולפי שיטתו היה ראוי שיאמרו מָשָך להוראת התאר חָזָק, והמשיך להוראת המשיכה בכח, אך הענין בהפך, כי ממושך נגזר מן משך, ולא הַפֹעַל מָשַךְ משם התאר ממֻשך. ומורט פירש לשון חידוד, כטעם חרב חרב הוחַדָה וגם מרוטה (יחזקאל כ"א י"ד), וחשב כי החידוד נאמר על הקלות, כטעם וחדו מזאבי ערב (חבקוק א' ח'), ולא הבין (מה שהבין והעיר רוז') כי חרב מרוטה אין ענינו חרב חדה, אלא שמורטה להעביר מעליה החלודה כטעם נחשת ממורט (מ"א ז' מ"ה), כי כדרך שמריטת השער תשיב העור חָלָק ונקי, כן המתכת תשאר חלקה ונקיה וברה ע"י העברת החלודה, מעליה; גם מה שחשב כי יאמר לשון חד להורות על הקלות, שקר הוא, ויפה פירש Bochart וחדו מזאבי ערב על חוזק כח הראות, כמו חַדִיד בערבי, ואיננו זז מלשון חידוד, וכן בלעז vista acuta. ופירש מן הוא והלאה ממנו והלאה, ואמר שמדבר על שני עמים, תחלה על מצרים שתחת מלך כוש, ואח"כ על עם כוש עצמו שהוא ממנו והלאה, כלומר ממצרים והלאה; והנה לא מצאנו שום דוגמא לכנוי נפרד במקום המחובר, ומה שרצה להביא לדוגמא מִימֵי היא (נחום ב’ ט’) היא ראיה לסתור, כי אין הכוונה מִיָמֶיהָ, אלא מיום שהיא, מיום היותה, כמו כאן מן הוא. ופירש קו קו לשון חוזק, מלשון ערבי קֻוַה שענינו חוזק; והנה אין טעם לכפל קו קו, כי לא יאמר כח כח, חֹזֶק חֹזֶק, להפלגת החוזק; וכבר הרבה שמות יש לנו להוראת החוזק, בלי שיצטרך הנביא לקחת שמות חדשים מלשון ערב. ופירש בזאו כמו בזעו, כמו הגמיאיני וגמיעה, ושרש בזע בארמי לשון קריעה ובקיעה, ולשון בקיעה מצוי אצל הנהרות; ולא הבין כי מליצה היא בלה"ק לומר לשון בקיעה על הדבר היוצא ומתראה פתאום, כמו אז יבקע כשחר אורך (למטה נ"ח ח'), וכן כי נבקעו במדבר מים (שם ל"ה ו'), וכן בצורות יאורים בִקֵעַ (איוב כ"ח י'), וכן אתה בקעת מעין ונחל (תהלים ע"ד ט"ו), וכן נהרות תבקע ארץ (חבקוק ג' ט'), שהארץ מְבַקַעַת ומוציאה נהרות, אבל שהנהרות בוקעים את הארץ כמו כאן אשר בקעו נהרים ארצו, היא מליצה אשר לא מצאנו דוגמתה בכתובים. רק שתי פעמים מצאנו בקיעה אמורה על המקום שהמים יוצאים ממנו, ויבקע צור ויזובו מים (ישעיה מ"ח כ"א), יבקע צורים במדבר (תהלים ע"ח ט"ו), אך בשני המקומות לשון בקיעה אמור על הצור להורות על הנס, שהיה כאלו בקע ה' את הסלע ויצאו ממנו מים, ואין להביא מכאן שום ראיה על היות בלה"ק מליצה נהוגה לומר על הנהרות הטבעיים שהם בוקעים את הארץ; מלבד כי אפילו תהיה המליצה נהוגה בלשון, הנה אין זה כנוי מיוחד לשום מחוז, שהנהרות בוקעים ארצו, כי אין ארץ נושבת שאין נהרות עוברים בה, ואמנם היא מדה מיוחדת לקצת ארצות, שהנהרות שוטפים אותן וכאלו בוזזים אותן.

ובמדרש תנחומא ויקחו אליך פרה אדומה, אמר הקב"ה למשה, אליך פרה, לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חקה, דאמר רב הונא כתיב (תהילים ע״ה:ג׳) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט, וכתיב (זכריה י״ד:ו׳) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, דברים המכוסין מכם בעוה"ז עתידין להיות צפויין לכם לעוה"ב כהדין סמיא דצפי, שנאמר (ישעיהו מ״ב:ט״ז) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם וגו' אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים, אעשם לא נאמר אלא עשיתים שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחבריו. דבר אחר דברים שלא נגלו למשה נגלו לר' עקיבא וחבריו, (איוב כ״ח:י׳) וכל יקר ראתה עינו, זה ר' עקיבא. אמר שלמה (קהלת ז׳:כ״ג) כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אמרתי אחכמה זה שכתוב (מלכים א ה׳:י׳) ויתן אלהים חכמה לשלמה, וכתיב (שם) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ומה היתה חכמתן של בני קדם, שיודעים במזלות וערומים בחכמת הטיאר, הוא עוף שדרשו עליו (קהלת י׳:כ׳) כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר רשב"ג בשלשה דברים אוהב אני את בני מזרח, שאין נושקין בפה אלא ביד, וכשחותכין הבשר אין חותכין אלא בסכין, וכשנוטלין עצה אין נוטלין אלא בשדה, שנאמר (בראשית ל״א:ד׳) וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. ומה היתה חכמתן של מצרים, את מוצא כשבקש שלמה לבנות בהמ"ק שלח אצל פרעה נכה אמר לו שלח לי אומנים בשכרן שאני מבקש לבנות בהמ"ק, מה עשה כנס כל אצטרולוגין שלו צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה ושלחם לו, כשבאו אצל שלמה צפה ברוה"ק שהם מתים באותה שנה נתן להם תכריכיהן ושלחם אצלו ואמר לו לא היה לך תכריכין לקבור מתיך, הרי לך הם ותכריכיהן. ויחכם מכל האדם, מאדם הראשון. ומה היתה חכמתו של אדם הראשון, את מוצא שבשעה שבקש הקב"ה לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת ואמר (שם א) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לפניו (תהילים ח׳:ה׳) מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם אדם שאני רוצה לברוא חכמתו מרובה משלכם, מה עשה כנס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם אמר להם מה שמותן של אלו, לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו, אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרותו ארי ולזה שור ולזה סוס ולה חמור ולזה גמל, שנאמר (שם ב) ויקרא האדם שמות לכל הבהמות. והנה הם שמות מושכלות שהשכיל בחכמת האותיות לקרוא השמות כפי טבעי הבריות בגבורה וקלות ואכזריות ותמות, וכבר הזכרתי זה בסדר בראשית. אמר לו ואתה מה שמך, אמר לפניו, אדם, שנבראתי מן האדמה, אמר לו הקב"ה ואני מה שמי, אמר לו ה', אמר לו למה, אמר לפניו שאתה אדון כל הבריות, דכתיב (ישעיהו מ״ב:ח׳) אני ה' הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי. (מלכים ה) מאיתן האזרחי, זה אברהם, שנאמר (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי, והימן זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. וכלכל, זה יוסף, שנאמר (בראשית מ״ז:י״ב) ויכלכל יוסף, אמרו המצריים כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו, מה עשו הביאו שבעים פתקין וכתבו בהם שבעים לשון והניחום לפניו, וקרא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא היו הם מבינים, שנאמר (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו וגו'. ודרדע, זה דור המדבר שהיו כלן בני דעה. בני מחול, בנים שמחלה להם שכינה עון העגל. (מלכים א ה׳:י״ב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים, אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר הביא עליו כך וכך טעמים כך וכך משלים. וידבר על העצים, אמר מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ואזוב, על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, וכיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא ונטהר באזוב. וידבר על הבהמה ועל העוף, אמר מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין ועוף בסימן אחד, על שהבהמה נבראת מן היבשה שנאמר (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ועוף נברא מן המים שנאמר ישרצו המים וגו', או מן הרקק נברא. ועל הרמש, אמר מפני מה שמונה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהן בשבת חייב ושאר שרצים פטור, מפני שיש להן עורות. ועל הדגים, שאינן טעונין שחיטה, שנאמר (במדבר י״א:כ״ב) הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם, הנך בשחיטה והנך באסיפה. אמר שלמה ע"ה בכל אלה עמדתי ובפרה אדומה לא עמדתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, והי"א רחוק"ה בגימטריא פר"ה אדומ"ה.

ל"מען ש"תי א"ותותי אלה בקרבו רזא עלאה שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. בהאי קרא ומבואר בכאן רזא דגלגולא שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. והוסיף אח"כ (שמות יד) שלישים על כולו בכאן היה שש מאות רכב ואח"כ הוסיף שלש והיה (שופטים ד) תשע מאות רכב ברזל. ונרמז בראשי אתוון בחושבן סיסר"א בשם שנשתרבבו הקליפות בימיו ד' ועמדו על ד' אח"כ בימי יעל ופרעה נקרא פה רע סוד גדול מסודות התורה שהוציא הקב"ה אח"כ (ירמיה טו) יקר מזולל כפ"י תהיה ר"ל שיצא מז' בעילות שבעל אותו רשע מבעילות שלישית שאמר בלשון נקי (שופטים ה) שכב משא"כ בכל בעילות תאר בלשון מגונה (שם) כרע נפל (משלי טו) ולב כסילים לא כ"ן שהוא נוטריקון כ"רע נ"פל דאתמר עליהו (תהלים א) לא כ"ן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים משא"כ בביאה שלישית אתמר ביה שכב שמבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים והוא מיסוד הורה שבע"פ דכולהו אליבא דר"ע דתלמידיהו הוי. ז"ס פרעה פה רע כל יקר ראתה עינו שדרשו רז"ל על פסוק זה שהוא ר"ע (איוב כח) בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו רזא עלאה איכא הכא שמתחלה היה בסוד הטיקלא בתוך אותם יאורים דעליהו אמר פרעה (יחזקאל כט) יאור לי ואני עשיתי והוא עומד על היאור רזא דיאורים מבואר בזוהר בהא פרשתא והנה מתחלה היתה נשמתו וניצוצו בין אינהו יאורים רזא (שם) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ז"ס אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ. מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור בין אינהו חמורים (שם כג) אשר בשר חמורים בשרם ודעת הקדמונים שאמר יעקב בראשית מט) יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים שהיה אז (שמות כג) רובץ תחת משאו אח"כ ברוב הימים (בראשית מט) וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול עול תורה (איוב כח) כל י"קר ראתה עינו ז"ס דאתמר גבי פרעה (שמות יד) ולא נשאר עד אחד גם אצל סיסרא ולא נשאר עד אחד שלא היה לו שום ענין רק עבור ר"ע שיצאה נשמתו באחד ואותו ניצוץ הוכרת לברא. (שופטים ד) ודבורה הנביאה שהיתה תאומה יתירה שנהרג עליה הבל שהוצרכה בסיבוב שלישי לשיר השירה ביום ההוא דייקא מה שלא שרתה בשעת יציאת מצרים (שמות יד) ויושע ה ביום ההוא אבל ותשר מרים והיא לא נזכרה בההוא שירה וניצוץ בעלה היה ברק (תהלים יח) ברק ויפיצם לכן נקרא בן אבי נועם כי הוא מרא דמזמור (שם צ) ויהי נועם י"י אלהינו שתיקן ע"ש (משלי ג דרכיה דרכי נועם לכן נקרא (ד"ה א ד) אבי סובו (שם) אבי זנוח (שם) אבי גדור לכן אמרה דבורה (שופטים ד) אפס כי לא יהיה תפאר"תך על הדרך דרגא דמשה (ישעיה סג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם. גם ר"ע לקיבלה בתורה שבע"פ (איוב כח) בצורות יאורים בקע כל יקר ראתה עינו יותר ממה שראה משרע"ה והנה המלך נהפך למשנה ואח"כ בדור ההוא ואז פרע הקב"ה לדגים שבים שנחל (שופטים ה) קישון גרפם נחל קדומים ואז אמרו דגים (תהלים קיז) ואמת י"י לעולם. וכמו שבתיה בת פרעה היתה התאומה שנייה של הבל שנולדה בתחלה לכן גדלה את משה ורחצה מגלולי בית אביה שהיה מן רע של קין