פרשנות מצטטת על איוב כח:יא

נבוכים כלואים ומשוקעים. פירוש הכתוב רוצה לומר 'כלואים' הם במדבר שלא ידעו לצאת, אלא שלא מצאנו לשון "נבוכים" בלשון כלואים, הוסיף 'משוקעים', כלומר דהך 'כלואים' רוצה לומר משוקעים, לפי שכל דבר הכלוא הוא משוקע שם. ומצאנו בכל מקום לשון 'נבוכים' בלשון שקוע; "נבכי ים" (איוב לח, טז) "עמק הבכא" (תהלים פד, ז) "מבכי נהרות" (איוב כח, יא). אף שאין אלו דומים זה לזה, דהא "נבכי" הנו"ן שורש, ו"עמק הבכא" אין שם נו"ן כלל (קושית הראב"ע), אבל כבר נתבאר כי רש"י סובר שכיון שעיקר היסוד שלהם הוא שתי אותיות בלבד – אין להשגיח ביסוד הנופל, דהוא נו"ן מחסרי פ"א הפעל, והאל"ף למ"ד הפעל, והוי"ו עי"ן הפועל, וכאשר תסלק היסוד הנופל לפרקים ואז נשארו שוים, לכך יש להביא ראיה מזה על זה, שכולם לשון אחד. וכן תמצא באמת שהם משתוים בלשון, כגון "טוב" ו"יטב" הם שני שרשים והלשון אחד. וזה מפני כי הם מן הגזרות שאינם שלימות, ולפעמים יפלו. וכן "חמם" מגזרת הכפולים, "חום" מעלומי עי"ן, "יחם" מנחי פ"א יו"ד, שלש גזרות והלשון אחד, וכל זה שאינם שלימים, וכן הרבה מענין זה. ולכך אין הרב משגיח בשינוי הגזרה, ומביא ראיה מזה על זה לענין הלשון. וכן תמצא לשון 'רבוי' מנחי ה"א למ"ד ומן הכפולים משתוים, "הרבה ארבה" (בראשית כב, יז) מנחי למ"ד ה"א¹⁶, "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא, כט) מן הכפולים¹⁷, וכל זה מפני כי עיקר היסוד הוא שוה. והרי מבואר כי 'חום' נמצא בשלש גזרות והפירוש אחד; תמצא אותו מגזרת נחי עי"ן, ובכפולים, ועוד מן נחי פ"א יו"ד, והכל לשון אחד ופירוש אחד, ולפיכך קבל הרב על עצמו להביא ראיה מזה לזה:

נבכים הם. כְּלוּאִים וּמְשֻׁקָּעִים, וּבְלַעַז שירי"ר, כְּמוֹ "נִבְכֵי יָם" (איוב ל"ח), "בְּעֵמֶק הַבָּכָא" (תהילים פ"ד) "מִבְּכִי נְהָרוֹת" (איוב כ"ח).

ויהי מבדיל בין מים למים, כמו שאמר בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, והמים העליונים הם בכח ישובו מים בפעל בהגיע שם האויר הלח העולה ויהיה מטר כמו שכתבו חכמי המחקר, ומפני זה היתה צריכה ההבדלה כדי שישאר אותו מקום אשר מעל לרקיע בתכונה שנשארה בו אחר עשות הרקיע כדי שיעלה בו האויר הלח להשהות פני האדמה כאחד, הרים ובקעות, כמו שגזר האל בחכמתו. ואינה (ואני, המ״ל) תמה במה שכתב הרב רבינו משה ז״ל שדמה הבדלה זו להבדלת האור והחשך כי שם כתב ויבדל אלהים וכאן הרקיע הוא המבדיל כי זה למעלה ממנו וזה למטה ממנו, ואיך אמר שהוא הבדיל ביניהם בהבדל טבעי, והלא המבדיל הוא הרקיע ושם הטבעי הוא האל יתברך, אמנם אמת הוא כמו שאמר שאין טבעם אחד כמו שלמדנו הוא והאיר עינינו כזה ובכמה דברים שהינו מהלכים בחשך עד בא דברו. וראה מה שכתבו רבותינו ז״ל בזה הענין והבן איך הסכימה דעתם לדעת חכמי המחקר, וכן אמרו בב״ר (פ״ד) ״רבנן אמרין לה בשם ר' חנינא ר' יעקב בר אבון בשם ר' שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקדב״ה יהי רקיע גלדה טפה האמצעית ונעשו המים התחתונים ושמי השמים העליונים, רב אמר לחים היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו, רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע, ר' יודא בר סימון יהי רקיע יעשה מטלית הרקיע כמה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב, אמר ר' חנינא יצאה אש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע, ר' יוחנן כשהיה פוגע בפסוק זה (איוב כ״ו) כריחו שמים שפרה, אמר יפה למדני ר' חנינא אמר ר' יודן ב״ר שמעון אש יצאה מלמעלה ולהטה את פני הרקיע, אמר ר' תנחומא אלו נאמר ובין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גוף של רקיע המים נתונים, כשהוא אומר אשר מעל לרקיע הוי המים העליונים תלוים במאמר, אמר ר' אחא ופירותיהן אלו הגשמים. ועוד אמרו הרקיע דומה לברכה ולמעלה מן הברכה כפה ומחמת הברכה כפה מזיעה והיא מזיעה טפות עבות והן יורדין לתוך המים המלוחין ואינן מתערבין. ועוד אמרו, (שם ה') אמר ר' כרכיה לא פרשו מים העליונים מן התחתונים אלא בבכי, שנאמר (איוב כ״ח) מבכי נהרות חבש, והמטר הוא יורד טפות כמו הבכי, והוא כמו שכתבנו למעלה. ומנסתרי זה הענין מה שאמרו ז״ל איזהו הרקיע נברא כיום שני, ר״א אימר הרקיע שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע, ולפי זה הענין היו המים אשר מעל לרקיע, מה שאיננו גוף.

ויתאבכו גאות עשן. יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז' עשן התבערה, ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות (איוב כ״ח:י״א) עמק הבכא (תהלים פד) והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו אל"ף במקום נו"ן כמו אלף של אבחת חרב (יחזקאל כ״א:כ׳) ואל"ף של אחוותי באזניכם (איוב יג):