פרשנות מצטטת על איוב כח:כג

והכל הוא ע"י הבינה - אם הבנים - כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים ל"ב), שהיא מתפשטת בזו"נ כידוע וכמ"ש באדרא זוטא שם "נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א כו' ונגיד בכל גופא ואשקי כל אינון נטיעאן הה"ד ונהר יוצא כו'". אבל אבא טמיר כמ"ש דף ר"צ ע"א (ח"ג רצ, א) "והאי אב נפיק מע"ק דכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא ובג"כ לא אשתמודע", ר"ל אפילו לז"א, כמש"ו "תא חזי כתיב (שם) אלקים הבין דרכה כו'" - ר"ל ז"א שהוא נקרא אלקים נגד עתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב "רזא דעתיקא קדישא ורזא דז"א כו' תרין שמהן דאתקרי שם מלא ה' אלקים כו'". ואמר שם "והוא ידע את מקומה - מקומה ממש כו'", ר"ל עתיקא קדישא נקרא 'הוא' כמ"ש לקמן סוף פ"ב. ועיקר חכמה הוא להתלבש הצניעותא ולהתגלות ואמא להתפשט בזו"נ. וז"ש ב' פעמים "ספרא" -- הראשון "ספרא דצניעותא" - על חכמה בשביל צניעותא, ו"ספרא" השני - "ספרא דשקיל במתקלא", בשביל המתקלא. ולא אמר "ספרא דמתקלא" כמ"ש "ספרא דצניעותא" -- שהיה משמע שהוא גילוי המתקלא, אלא הספרא נשקל ונתגלה במתקלא. וזה "דשקיל במתקלא":

דעד דלא הוה מתקלא כנ"ל לא הוו משגיחין אפין באפין ע"ש ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג) פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה') שהוא זיווג אבא ואמא כידוע: ומלכין קדמאין מיתו כמ"ש (בראשית ל"ו) ואלה המלכים כו' לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך כו' וימת וימלוך וימת כו' וכמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל: וזיוניהון לא אשתכחו ע"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל"ג) שאז חזר העולם לתהו שלכן חזרה עליהם המיתה שהוא מעולם התהו וימת כמ"ש למטה וכמ"ש (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם כו' כמותו כמ"ש (הושע ו') והמה כאדם עברו ברית שלכן נגזר עליהם המיתה כמו על האדם ותרגום עדים זיונין. וכן אמרו (ברבה) זיין היה להם מסיני והיה כתוב עלי' שם המפורש שהוא סוד המוחין דגדלות שם הוי"ה כידוע. והן הגורמין זיווג כידוע וז"ש (יחזקאל י"ו) ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח כו' והן סימנין של פרק נשואין כמש"ש ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עליך כו' וארעא אתבטלת כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו כו' כמ"ש לקמן: עד רישא דכסופא דכל כסופין ע"ש (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב. תאבתי לפקודיך (שם קי"ט פסוק מ"ב) למצותיך יאבתי (שם פסוק קל"א) נפשי אויתיך כו' (ישעיה כ"ו) והוא נכסף מכולם וע"ש כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי (בראשית ל"א) והוא סוד ברירת הניצוצות במ"ס דרישא עלאה ששם במחשבה נבררו כמ"ש בפ' פקודי וז"ש ב"פ נכסף זהו כסופא דכסופין שירידת יעקב אצל לבן הוא סוד שכינה בגלות עת אשר שלט האדם באדם כו' (קהלת ח') כידוע: לבושין דיקר אתקין ע"ש ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד וכו' (שמות כח) כנ"ל: ואחסין כמ"ש (שם) חקת עולם לו ולזרעו אחריו וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ומהאי. לשאר גולגלתין דלתתא כו'. האי מתקלא תליא באתר דלא הוה כמ"ש במאזנים לעלות המה מהבל כו' (תהלים ס"ב). והתחלת המתקלא מחכמה כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק' כו' וכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא כו'. אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו ר"ל הזיונין הנ"ל שאתקלו דכר ונוק' חו"ג כידוע ואז נתקנו המלכים הראשונים וז"ש (יחזקאל י"ו) ותעדי זהב וכסף שהן חו"ג כידוע ואז ותצלחי למלוכה: מתקלא קאים בגופיה לא אתאחד ולא אתחזי שרישא דעתיקא קדישא נקרא עתיק יומין ע"ש שערותיו וזקנו כמ"ש (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כו' וגופיה נקרא אין לפי שלא נראה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל ושם מלבישין חו"ב וז"ש והחכמה מאין כו' ואמר מאין ולא באין דלא אתאחד ביה: ביה סליקו וביה סלקין כו'. כמ"ש במאזנים לעלות כו': סתרא גו סתרא - כמ"ש (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי כו': אתתקן ואזדמן - כנ"ל שע"ק ניתקן תחלה ובו נתקנו המלכים ע"י חסד עילאה דנפיק ממזלא קדישא כמ"ש באדרא זוטא. וז"ש וימלוך הדר שע"י נתקן כמ"ש באדרא זוטא והוא והדרת פני זקן וע"י נקרא יסוד הדר כמ"ש שם: בחד גולגלא - הוא ראשית התיקון של מתקלא וז"ש בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל שהוא חוורתא דנפיק בפלגא דגולגלתא כמ"ש באדרא רבא: מליא טלא - כמ"ש (שיר ה') שראשי נמלא טל: דבדולחא - כמ"ש (שמות י"ו) ותעל שכבת הטל כו' ועינו כעין הבדולח (במדבר י"א) כמ"ש באדרא רבא: קרומא דאוירא אזדכך וסתים - שהוא סותם את החכמה שלא יצא וע"ז נאמר (איוב כ"ח) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא:

או על ד' דברים שבירך יצחק ליעקב ויתן לך אלקים מטל השמים זה מקרא משמני הארץ זה משנה ורוב דגן זה תלמוד ותירוש זה אגדה שלשה עדרי צאן מקרא משנה תלמוד והאבן גדולה ע"פ הבאר זה אגדה שדורשין בבתי כנסיות ובבתי מקדשות ומגדלין שמו של הקב"ה כמ"ש במגילה. ולכן קוראין שבת הגדול ע"ש שדורשין בקהל רב ז"ש והאבן גדולה על פי הבאר שהיא התורה משם רועה אבן ישראל ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר שחוזרין מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והדברים שמחים כנתינתם מסיני והשקו את הצאן הם ישראל שותים בצמא דברי אלקים חיים ואמר ונאספו שמה כל העדרים שגם מלאכים באים ושומעים כמ"ש עבד אברהם שהוא מטטרו"ן הגמיאיני מעט מום מכדך בזוהר פ' כי תצא (שיר ח) חברים המקשיבים לקולך השמיעני והשיבו את האבן למקומה נוטלין ההוא מלה ומעטרין בכמה עיטרין ע"ד (מלאכי ג) ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר הזכרון לפניו בההוא דיוקנא ממש (איוב כח) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה הראוי לה ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו לחדש בתורה כל א' לפי כחו אית מאן דידע בגופא ואית מאן דידע בנשמתא ואית מאן דידע בלבושא עיין בזוהר פ' בהעלותך הן הן שלשה עדרי צאן הרובצים על באר שישקו משם העדרים עדר עדר לבדו. או באר הוא תורה שבכתב שנחלקה שלשה עדרי צאן (עמום ז) והנה ה' עומד על חומת אנ"ך "אומניתא "נביאים "כתובים והאבן גדולה תורה שבע"פ לכן אמר ע"פ הבאר על פי הדברים האלה שהוא תורה שבע"פ ונאספו שמה כל העדרים הכל צריכין למרי דחיטי לכן קאמר יצחק ורוב דגן שהוא תלמוד וגללו את האבן מעל פי הבאר שמן תורה שבכתב לומדין על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות מי"ג מדות מק"ו מג"ש והשיבו את האבן למקומה כשדרז"ל עירוב פרשיות כתיב כאן ומוסיפין וגורעין ודורשין ומקרא נדרש לפניו ולפני פניו. או וירא והנה באר היא התורה והנה שלשה עדרי צאן שלשה פעמים ניתנה התורה בהר סיני ונישנית באוהל מועד ונשתלשה בערבות מואב וכל פעם היה יניקתן מן עדר אחר בשעת הר סיני אתמר גבייהו (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים סוד עולם הבריאה שקבלו נו"ן שערי בינה ביום החמשים ואימא עילאה מקננא בכורסייא נ"שרים קרי ביה נ' שערים ומאן אינון כנפי נשרים מ' ס' שבלוחות שהיא סוד מטטרון וסנדלפון בגי' נשרי"ם הם למעלה מן כנפי נשרים אלו דהיינו עולם הבריאה באהל מועד תמן אתקם משכנא דנע"ר עמי' שהוא עולם היצירה ראש שלהם מטטרו"ן ובערבות מואב דרגיה דסנדלפון (דברים יא) הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש שהוא פני משה פני שמש והגיע קירסו של יהושע שהוא פני לבנה מאחר שהגיע לשקוע השמש כי עד אותה שעה אכלו לחם מן השמים ואח"כ (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ. ז"ש משם ישקו העדרים הן הן שלשה עדרי צאן שהם של שלשה עולמות אלו והאבן גדולה על פי הבאר שכתבו התורה על האבנים באר הטיב בשבעים לשון ונאספו שמה כל העדרים שבאו מכל האומות והעתיקו התורה משם וגללו את האבן. או והנה באר היא התורה באר מים חיים והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה שלשה מחיצות היו לפנים זו מזו חשך ענן וערפל (שמות כ) ומשה על פי הבאר שהשטן היה מקטרג שלא ליתן התורה נגש אל הערפל משם ישקו העדרים והאבן גדולה לישראל ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבןששלחו ממתיבתא דרקיע את השטן בשעת מתן תורה לאיוב מעל פי הבאר והשקו את הצאן ואח"כ והשיבו את האבן למקומה. או ע"פ הזוהר פ' בלק והנה באר תפלה והנה שלשה עדרי צאן שלשה תפלות מן שלשה עדרים אברהם יצחק יעקב והאבן גדולה על פי הבאר הוא תפלת שבת כי כל התפלות עולות דרך תפלות שבת ואיתא בר"מ בזו הפרשה משה ש' יש לה תלת אנפין דתלת אבהן ג' צלותין מה הוא פני האדם דאתמר ובראשית א) ורד"ו בדגת הים ז"ש ונאספו שמה כל העדרים שם היא תלת אנפין פני אריה פני נשר פני שור מ"ה היא פני אדם בשבת שכל העדרים ישקו ממנו וגללו את האבן: