פרשנות מצטטת על איוב כח:כד

והארץ היתה תהו ובהו. הוא החמר שאין בו ממש ואין השם נתפס בו והוא מלשון רז"ל כתוהא על הראשונות שאם בא אדם לגזור בו שום דבר תוהא ונמלך לקרותו בשם אחר לפי שלא לבש צורה שיתפש בה השם, והחמר הזה נקרא בלשון התורה תהו ובלשון הפילוסופים היולי, ובהו הוא הצורה הנלבשת לחמר והיא מלה מורכבת בו הוא, כלומר דבר שיש בו צורה ומזה אמר הכתוב (ישעיה לד יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, ייחס הקו לתהו שהוא החמר שאין בו ממש לפי שהקו היא שיראה האומן מחשבת הבנין שהוא מקוה לעשות והמלה נגזרת מן (תהלים מ ב) קוה קויתי ה'. ויחס האבנים לבהו שהוא הצורה לפי שהאבנים הם צורת הבנין, ויבא הקשור בשני הכתובים אלה בתחלה ברא יש מאין בעל הכחות כלן חומר השמים וחומר הארץ והארץ אחרי הבריאה הזאת היתה תהו כלומר חמר אין בו ממש והיתה בהו שהלביש אותה צורה, והזכיר הכתוב ארבע יסודות שיש בצורה זו והם אש ורוח והמים והעפר ומלת הארץ כוללת ארבעתם והוא כלל העולם השפל, ואף ע"פ שיסוד העפר הוא אחרון הזכירו ראשון ובו ידבר, ועל כן התחיל מן הארץ שהיא הנקודה, והפילוסופים קראוה נקודה לפי שהיא למטה מן הגלגלים נתונה בתוכם כנקודה בתוך העגול, וקראוה נקודה לפי שהיא קבועה וקיימת אין לה תנועה כלל בכללה רק בחלקיה כענין שכתוב (קהלת א׳:ד׳) והארץ לעולם עומדת, והנה היא בהפך מן הגלגל העליון המקיף כי זה עליון בתכלית הדקות והזכות וזו תחתון בתכלית העובי והעכירות, ואחר שהתחיל מן הארץ חזר לסדר היסודות בסדור הראוי והוא האש והרוח והמים, הזכיר וחשך הוא האש היסודית שהיא חשוכה, והקדימו לרוח מפני שהאש מקיף על הרוח, והקדים הרוח למים כי הרוח מקיף על המים והמים מקיפים על הארץ, והסדר הזה בעצמו מצאנו בספר קהלת ובספר איוב, וכשם שהתחיל כאן מן הנקודה שאמר והארץ היתה תהו ובהו כן התחיל בספר קהלת מן הנקודה שאמר והארץ לעולם עומדת, והזכיר אחרי כן (קהלת א׳:ה׳) וזרח השמש ובא השמש זהו יסוד האש, ואמר אחרי כן סובב סובב הולך הרוח, ואמר אחרי כן כל הנחלים הולכים אל הים, וכן באיוב התחיל מן הנקודה ג"כ שאמר (איוב כ״ח:כ״ד) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה זהו יסוד האש, (איוב שם) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה הוא הסדור עצמו שבכאן בספר בראשית, גם בספר קהלת לפי ששלשתם ספרי המחקר ודבריהם מיוסדים על חכמת הטבע, והודיענו הכתוב בכאן באמרו והארץ היתה תהו ובהו כי הארץ לבשה צורה והחשך שהוא האש מקיף למעלה מן המים והעפר מעורבים שקרא לשניהם יחד תהום, כמי הים שהעפר מעורב בהם והם נקראים תהום כענין שכתוב (יונה ב' ו') תהום יסובבני, והרוח מנשבת ותכנס בחשך ותרחף על המים, ומה שאמר ורוח אלהים היה ראוי לומר והרוח אבל ייחס הרוח לשם אלהים לרוב דקותה אף על פי שהאש דקה יותר מן הרוח כיון שהוציא האש בלשון חשך לא רצה ליחסו אל הש"י.

משקה הרים מעליותיו. לפי שהדשאים והצמחים לא צמחו עד שירדו גשמים אמר משקה הרים וסמך לו מצמיח חציר לבהמה. מפרי מעשיך תשבע הארץ ומן בכאן מ' (נ"ל דצ"ל ומאין באו). כלומר אל העליות לז"א מפרי מעשיך כי באו אל העליות ההם והפלטורין (נ"ל מהפלטורים) הנחבר (נ"ל הנבחרים) שהם היסודות ראשונים הרוחנים במה (נלמהר"ם באה) סבות המטר לעולם והוא פרי המעשים ההם כי סיבת כל ההוי' והפסד שבעולם והסיבת האור והחשך. והתילד (נ"ל מהתילד) קוטר הארץ אשר ממנו בא המטר. ומדת ישראל שותה הפנימים והזכים לפי שהוא כנגד הקו האמצעי הם (נ"ל הוא הפנימי) ושאר העולם שותים תמציתם. וכן הוא אומר (עמוס ט') הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אחר שנזכיר (נ"ל שהזכיר) ענין מעליות השמים הזכיר המטר הבא מסיבתם. וכן באיוב מזכיר הסיבות הראשונות ואחר כך המטר בסיבתם (איוב כ"ח) כי הוא לקצות ארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל. ומים תכן במדה בעשותו למטר חק ודרך ?לתזיז קולות. הרי כי מסיבת יסודות הראשונות המטר משתלח וע"ז נאמר (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול וגו' והבן את זה: והדבר הזה מבואר בכתבי האר"י ז"ל שהטיפות מטר הוא טיפת הזיוג ונמשך מן הא"ס. (נ"ל מיסוד ליסוד ועיין בדרש מהו' יוסף בספר הכוונות שלי דף רי"ב ע"ב)

אבדון ומות אמרו, זה האפיסה אשר משם האצילות כל ההויות (שם) אלהים הבין דרכה, על ידי התבוננות שהבין בה צייר והאציל ד' יסודות הראשונים ואלו הן (שם) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה