בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי־קָ֑רֶת בָּ֝רְח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי׃
מדרש בחדוש
ובמורא גדול זו גלוי שכונ' לא שנהנו מראייתה כמו שהיו ישראל נהני' מזיוה אלא בהגלותה נפלה עליה' אימתה ופחד ורעדה אחזתם. וע"ז אמרה תורה וממקדשי תיראו שהוא לומר שכל זמן שהשכינה בתוכו תהיה להם מורא בהכרח. כי היא המטלת מורא על כל העולם. כי הא דתנן הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. וכן אמר איוב בצאתי שער עלי קרת וגו' ראוני נערי' ונחבאו וגו' שרים עצרו במילין וגו' קול נגידי' נחבאו וגו'. שהוא כי היה מתרעם על חבריו שחושבי' אותו לחוטא והיה או' להם כי הלא כשהיה יוצא לשוק כל מי שהיה מדבר ורואה אותו היה שותק ואינו משמיע קולו מפני מוראו. וזה לא היה אלא מפני שהשכינה עמו. והיא המעלת האימה על בני אדם.