וּמֶ֤ה ׀ חֵ֣לֶק אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְֽנַחֲלַ֥ת שַׁ֝דַּ֗י מִמְּרֹמִֽים׃
מלבי"ם
ועל־פי האמתיות האלה, הנודעות לו מאלהים (אשר לא יושגו על ידי בחינה ורוב ימים, רק רוח הוא באנוש), יחשוב את עצמו כעומד בשם האל, כי חכמתו חלק מחכמת אלהים, ונפשו חלק אלוה ממעל, ויעד את איוב שהוא יהיה תחת האל להתווכח בשבילו, ובאשר האלהות אשר בנפשו לבוש בבשר כמוהו, לא יפחידהו פחדו ואימתו, ויוכל להציע כל טענותיו בלי אימה ופחד.
מגלה עמוקות
מה שהרהרו ישראל אתם המיתם את עם ה' והלא כבר יצאו בלועים ושרופים וקרח היה משניהם לפי שרצה להיות מלך ולהיות למעלה ראש היה מן הבלועים עד תהום למטה ולפי שרצה להיות כ"ג כי היה בכור לכן היה מן השרופים ע"ד הדרש אמרתי שקרח לא טיפש היה ומטועני הארון היה התרעם על משה ואהרן שכל התלאות והרפתקאות דעדו עלייהו דישראל בא מהם והנה התרעם על שגרמו להם עגל כי משה גרם בלקחו ערב רב ז"ש הקב"ה (שמות לב) כי שחת עמך ולא עמי ואהרן ג"כ העיקר (שם) ויגוף י"י את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ז"ש ר"ב לכם אתם הגורמים ערב ר"ב כי כל הצרות הצרורות הבאי' עלינו הכל בא מכם. כי כל העדה כלם קדושים הם מסטרא דקדושה והם תו"ך כמ"ש (ויקרא כב) ונקדשתי בתו"ך בני ישראל וכמ"ש גבי בני יעקב עשרה שהם סוד הקדושה (בראשית מב) ויבאו בתוך הבאים לשבר אוכל כי (ירמיה ב) קודש ישראל לי"י ראשית תבואתה ובנוי דערב רב הם הקליפה אשר סביב המוח ומשה סבר שתהיה הקליפה ג"כ מתוקנת לכנוס בתוך הקדושה לכן לקח עמו כי לע"ל כשיעבור רוח הטומאה מן הארץ יהי' כן וזה היתה כוונת שלמה שלקח אלף נשים להכניע אלף כוחות הטומאה וגם כל השרים וגו' ז"ש ובת"וכם י"י שישראל הם התו"ך כי ישראל הם כליו של הקב"ה והקב"ה כביכול מעצמותו נתן בהם ז"ש (ברכות נח) ברכה לחכמי ישראל ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו ולא"ה ברוך שנתן מחכמתו כי (איכה ג) חלקי י"י אמרה נפשי ונשמת ישראל וחכמתן הוא (איוב לא) חלק אלוה ממעל לא עשה כן לכל גוי לז"א קרח ומדוע תתנשאו הלא אתם גרמתם לנו הצרות בענין עגל שלקחת ערב רב וכל המאורעות מתאוננים וקברות התאוה הכל בא מהם גם דתן ואבירם אמרו למשה והוסיפו כי שתים רעות שהיה לישראל שזה גרם תרין ביזעי דהיינו לב' חורבנין חורבן א' על ע"ז ג"ע ש"ד הוא עון עגל שאז (יחזקאל ט) קרבו פקודות העיר (סנהדרין) לסוף כ"ד דורות נגבה חוב זה ובית שני עבור מרגלים בכייה של חנם גרמה בית שני שעבור שנאת חנם נחרב בית שני ז"ש המעט כי העליתנו מארץ מצרים ר"ל העלייה אשר העליתנו מארץ מצרים היתה מכם שגרמת להמיתנו במדבר כי אלו לא לקחת ערב רב אשר עלה אתם ז"ש כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים הרי תלה העלייה במשה לא די שבזה אתה הוא הגורם שחטאנו בעגל. אף גם זאת גרמת לנו שלא נבא לארץ ישראל אתה הוא הגורם שלא תתן לנו נחלת שדה וכרם כי למה הסכמת בשליחת מרגלים ז"ש וייטב הדבר בעיניו ולא בעיני המקום וכן שלח לך לדעתך אני אינה מצוה אותך ולמה הסכמת לשלוח מרגלים וכי לא היה להם למרגלים להגיד מה שראו בעיניהם העיני האנשים ההם תנקר ר"ל אותן אנשים מרגלים שהלכו לעשות שליחותן וחזקה עשה שליח שליחותו וכי לא היה להם להגיד מה שראו בעיניהם כי כל מה שהגידו אמת היה שלא נוכל לעלות לשם בדרך הזה ועל ענין עגל השיב משה לקרח שמעו נא בני לוי אתמר במדרש אפשר אדם מדבר ליוסף ואמרלשמעון שמע אמר המדרש שמשה השיב להם שהם במכירתן של יוסף גרמו העגל לא הם ז"ש שמע"ו נא רמז על שמעון בני לוי רמז ללוי כי אמרו איש אל אחיו (בראשית לז) לכו ונהרגהו וגו' אותו החטא גרם שירד יוסף למצרים והוצרך משה להעלות אותם ע"י טס של כסף שהיה כתוב עליו עלה שור ואותו טס זרק מיכה לאש ויצא העגל הזה והם הגורמין ולא הוא ולדתן ולאבירם כשראה משה לזות שפתים התפלל לפני הקב"ה שהוא לא חטא בשתים רעות אלו על שלקח ערב רב (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם אמר לפני הקב"ה לא חמור אחד מהם נשאתי אף שלא מחיתי ערב רב לילך עמנו וכי נשאתי אותם על כנפי נשרים (במדבר יא) כאשר ישא האומן את היונק כאשר הוא עושה לס' רבוא של נשמות קדושות ועל דבר מרגלים ולא הרעותי את אחד מהן אף וייטב הדבר בעיניו בענין שליחות המרגלים מ"מ לא לרעה עשיתי רק לטובה נתכוונתי ז"ש אתם המיתם את ע"ם י"י ר"ת ע"גל מ"רגלים הלא בשתים אלו אתם גורמין לפי שמשה אמר בקר ויודע י"י את אשר לו ז"ש שכוונתם לחרף להקב"ה בעצמו ובתורתו ולכן לקח משה ס"ת בחיקו בזא"ת תדעון: