אִם־נִפְתָּ֣ה לִ֭בִּי עַל־אִשָּׁ֑ה וְעַל־פֶּ֖תַח רֵעִ֣י אָרָֽבְתִּי׃
רמב"ן
זמה היא תרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא י״ח:י״ז) עצת חטאין היא וכתב רש"י (רש"י על ויקרא י״ח:י״ז) שיצרך יועצך לחטוא ולא ידעתי טעם לזה שכל העריות גם העבירות האחרות היצר יועצו לחטוא אבל הענין הוא כי שם זמה גזרו מן כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט) ומחשבה ההגונה יקראו מזמה ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב ב) ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה כענין אם נפתה לבי על אשה (שם לא ט) וכתיב (שם פסוק יא) כי היא זמה והוא עון פלילים וכן וזמתך ותזנותיך (יחזקאל כג כט) וזמת זנותך (ירמיהו יג כז) הניאוף בסתר ובגלוי ולפי דעתי אמר הכתוב "זמה" באשה ובבתה (כאן) ואשה ואמה (ויקרא כ׳:י״ד) לגנות הענין לומר כי כשישכב עם אחת שהיא אשתו יחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם והנה תהיה שכיבת שתיהן לו זמה והוא הענין שהזכירו רבותינו (נדרים כ) וברותי מכם המורדים והפושעים בי (יחזקאל כ לח) אלו בני תשע מדות וכו' ולכך אמר הכתוב "ערות אשה ובתה" וכן יאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ׳:י״ד) ולא אמר ערות בת אשתך לא תגלה וערות אם אשתך לא תגלה וטעם הכתוב כי מתחילת הפרשה (ויקרא י״ח:ו׳) אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו כי אסר הקרובות לו משום שארו ונתן בהם טעם (ויקרא י״ח:י׳) כי ערותך הנה ועכשיו (ויקרא י״ח:י״ז-י״ח) כשאסר קרובות אשתו אמר שארה הנה לומר שגם המה אסורות מפני שהן שאר זו לזו ותהיה משכבן בשתיהן זמה כמו שפירשתי וכן אמר הכתוב (יחזקאל כב יא) ואיש את כלתו טמא בזמה שטמאה לבעלה כי גם בהיותה עמו תחשוב באביו בעבור דמיונם וקרא הכתוב שכיבת הבהמה תבל הוא (ויקרא י״ח:כ״ג) שיבלבל זרע אדם וזרע בהמה וכן אמר (ויקרא כ׳:י״ב) בשכיבת הכלה תבל הוא שיתערב האב והבן להיות לה כאיש אחד תשכב עם שניהם יחד במחשבה:
בן יהוידע
כָּל הַמְזַנֶּה אִשְׁתּוֹ מְזַנֶּנֶת עָלָיו. הגאון חיד"א ז"ל בספרו 'מראית העין' הקשה בשם גדול אחד, דאם כן לא משכחת לה סוטה דקיימא לן דאם נקה האיש מעון המים בודקין את אשתו ואם בא ביאה אסורה אין המים בודקין את אשתו (סוטה כח.) ואי אמרינן 'אִיהוּ בֵּי קָארֵי וְאִיתְּתֵיהּ בֵּי בּוּצִינֵי' לא משכחת לה סוטה!
ותירץ שם דלא אמרו 'כל שאשתו מזנה גם הוא מזנה' כי אם אמרו להפך ושפיר איכא נשים מזנו וגברייהו שלמים וכשאשתו מזנה והוא ירא ה' איהו מייתי לה ומשקה מי סוטה עד כאן דבריו עיין שם.
ואם הרב יישב הקושיא בזה דלא תיקשי מסוטה עדיין המאמר הזה הוא מוקשה ועומד מן הנראה לכל בחוש הריאות דהא חזינן כמה גברי מזנים ונשותיהם כשרות מאד! ואיך הבין המאמר דבא להחליט דבר זה למימר כל שהאיש מזנה בודאי דאשתו גם כן מזנה?
אך באמת אין כונת רבי יוחנן לומר כן אלא כונתו לומר כפי טבע האנושי והשערת השכל ראוי להיות כך דמאחר דהאשה רואה את בעלה גונב מקור אשת רעהו ושוכב על כרס המוכן לרעהו, היא גם כן תעזוב מקורה לאיש זר ותקבל על כריסה איש כי כמו שעשה הוא באשת אחרים כן יעשה באשתו ואין נחשבת זאת בעיניה בגידה בו דכאשר עשה בשל אחרים כן נעשה בשלו ובתר גנבא גנוב! כן ראוי להיות על פי מדת טבע האנושי.
אך נשים כשרות לא יעשו כן מחמת אזהרתה של תורה שהזהירה אותם בכך ואריא רביע עלייהו הוא האיסור שאסרה התורה עליהם והכי קאמר רבי יוחנן כָּל הַמְזַנֶּה ראוי שתהיה אִשְׁתּוֹ מְזַנֶּנֶת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי (איוב לא, ט) ראוי להיות מחמת כן, שֶׁתִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין, דאיוב לא קאמר שנעשה כן בפועל אלא כונתו לומר ראוי שיהיה כך.
וכיוצא בזה מצינו בלשון המקרא שאמר דוד המלך ע"ה חַי הֳ' כִּי בֶן מָוֶת אִישׁ זֶה (שמואל ב' יב, ה) והיתכן לחשוב יתחייב האדם מות בעבור נזק ממון? אלא הכי קאמר ראוי לחייבו מיתה מצד השכל על אונאה שעשה אך התורה פטרתו מן המיתה.
וכיוצא בזה נאמר בלשון חכמים דאתמר עם הארץ מותר לנחרו אפילו ביום הכיפורים שחל בשבת (פסחים מט:) ואין הדבר כן שיהרגו את עם הארץ אפילו בימי החול! אלא הכונה ראוי היה לעשות כך אלא שהתורה אסרה זה עלינו.
וכן כיוצא בזה נמצא בכמה לשונות של מאמרי רבותנו ז"ל ועל כן אין כאן ריח קושיא של אותו גדול וגם אין קושיא מן הנמצא למראה עינינו דודאי באמת נמצא הרבה אנשים שהם מזנים ונשותיהן כשרות מחמת איסור תורה דרביע עלייהו.
ותירץ שם דלא אמרו 'כל שאשתו מזנה גם הוא מזנה' כי אם אמרו להפך ושפיר איכא נשים מזנו וגברייהו שלמים וכשאשתו מזנה והוא ירא ה' איהו מייתי לה ומשקה מי סוטה עד כאן דבריו עיין שם.
ואם הרב יישב הקושיא בזה דלא תיקשי מסוטה עדיין המאמר הזה הוא מוקשה ועומד מן הנראה לכל בחוש הריאות דהא חזינן כמה גברי מזנים ונשותיהם כשרות מאד! ואיך הבין המאמר דבא להחליט דבר זה למימר כל שהאיש מזנה בודאי דאשתו גם כן מזנה?
אך באמת אין כונת רבי יוחנן לומר כן אלא כונתו לומר כפי טבע האנושי והשערת השכל ראוי להיות כך דמאחר דהאשה רואה את בעלה גונב מקור אשת רעהו ושוכב על כרס המוכן לרעהו, היא גם כן תעזוב מקורה לאיש זר ותקבל על כריסה איש כי כמו שעשה הוא באשת אחרים כן יעשה באשתו ואין נחשבת זאת בעיניה בגידה בו דכאשר עשה בשל אחרים כן נעשה בשלו ובתר גנבא גנוב! כן ראוי להיות על פי מדת טבע האנושי.
אך נשים כשרות לא יעשו כן מחמת אזהרתה של תורה שהזהירה אותם בכך ואריא רביע עלייהו הוא האיסור שאסרה התורה עליהם והכי קאמר רבי יוחנן כָּל הַמְזַנֶּה ראוי שתהיה אִשְׁתּוֹ מְזַנֶּנֶת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי (איוב לא, ט) ראוי להיות מחמת כן, שֶׁתִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין, דאיוב לא קאמר שנעשה כן בפועל אלא כונתו לומר ראוי שיהיה כך.
וכיוצא בזה מצינו בלשון המקרא שאמר דוד המלך ע"ה חַי הֳ' כִּי בֶן מָוֶת אִישׁ זֶה (שמואל ב' יב, ה) והיתכן לחשוב יתחייב האדם מות בעבור נזק ממון? אלא הכי קאמר ראוי לחייבו מיתה מצד השכל על אונאה שעשה אך התורה פטרתו מן המיתה.
וכיוצא בזה נאמר בלשון חכמים דאתמר עם הארץ מותר לנחרו אפילו ביום הכיפורים שחל בשבת (פסחים מט:) ואין הדבר כן שיהרגו את עם הארץ אפילו בימי החול! אלא הכונה ראוי היה לעשות כך אלא שהתורה אסרה זה עלינו.
וכן כיוצא בזה נמצא בכמה לשונות של מאמרי רבותנו ז"ל ועל כן אין כאן ריח קושיא של אותו גדול וגם אין קושיא מן הנמצא למראה עינינו דודאי באמת נמצא הרבה אנשים שהם מזנים ונשותיהן כשרות מחמת איסור תורה דרביע עלייהו.