כִּי־הוא [הִ֥יא] זִמָּ֑ה והיא [וְ֝ה֗וּא] עָוֺ֥ן פְּלִילִֽים׃
ביאור
המערה מקור נדה. כתיב (פ' קדושים) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' את מקורה הערה וגו' ונכרתו שניהם וגו'. והאזהרה מדכתיב (פ' אחרי) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו'. מנאה רבינו הגאון ז"ל לעיל (לאוין צ"ו) עיי"ש. ונראה שדקדק לכתוב המערה אע"ג דבקרא כתיב לשון שכיבה ואיש אשר ישכב וגו' והאזהרה כתיבא בלשון לא תקרב. משום דמדכתיב בה את מקורה הערה ילפינן כרת להעראה כבגמר ביאה. וזהו שכתב המערה מקור נדה. דהמערה כגומר. ומה שסיים וכתב כי היא זמה (והוא מלשון הכתוב. איוב ל"א י"א). נראה דכוונתו ע"פ מה שאמרו בספרא (קדושים פרק י"ב) את מקורה הערה מגיד הכתוב שעשה בה את המערה כגומר. אין לי אלא נדה שעשה בה את המערה כגומר. שאר כל העריות מנין. אמרת מה נדה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת עשה בה את המערה כגומר. אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה את המערה כגומר. לא אם אמרת בנדה שיש בה טומאה לפיכך עשה בה את המערה כגומר תאמר בשאר כל העריות שאין בהן טומאה לפיכך לא עשה בהן את המערה כגומר. ת"ל כי את שארו הערה הרי אתה למד בבנין אב מבין שניהן וכו'. הצד השוה שבהן ערוה שחייבין עליה כרת וכו' אף כל ערוה וכו' נעשה בה את המערה כגומר עיי"ש. והנה גם בתלמודין (פרק הבע"י נ"ד ע"ב) בעי למילף מנדה ומאחות אב ואחות אם במה הצד. אלא דדחי לה התם מה להצד השוה שבהן שכן איסור הבא מאיליו עיי"ש. וכבר עמדו בזה הראב"ד והר"ש משאנץ ז"ל בפירושיהם שם. ותירצו דהאי תנא לא חשיב לה פירכא עיי"ש. ולענ"ד אפשר קצת לומר דההיא פירכא תליא בפלוגתא דר"י ור"ל (בפ"ג דשבועות כ"ג ע"ב). דהך פירכא ליתא אלא לר"ל דס"ל התם לחלק בהכי לענין איסור כולל. משום דס"ל דאיסור הבא מאליו חמיר טפי. אבל לר"י דלא מחלק התם בהכי. הכא נמי לא חשיבא לי' פירכא. ותנא מסייע לי' לר"י עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה. ומ"מ למסקנא דסוגיין דיבמות שם ילפינן לענין העראה כולהו עריות מנדה בהיקישא דרבי יונה עיי"ש. ונראה דמהאי טעם הקדים רבינו הגאון ז"ל כאן עונש כרת דנדה קודם לכל שאר עריות. משום דלענין המערה היא אם לכולן. דכולהו מינה ילפינן:
רמב"ן
זמה היא תרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא י״ח:י״ז) עצת חטאין היא וכתב רש"י (רש"י על ויקרא י״ח:י״ז) שיצרך יועצך לחטוא ולא ידעתי טעם לזה שכל העריות גם העבירות האחרות היצר יועצו לחטוא אבל הענין הוא כי שם זמה גזרו מן כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט) ומחשבה ההגונה יקראו מזמה ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב ב) ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה כענין אם נפתה לבי על אשה (שם לא ט) וכתיב (שם פסוק יא) כי היא זמה והוא עון פלילים וכן וזמתך ותזנותיך (יחזקאל כג כט) וזמת זנותך (ירמיהו יג כז) הניאוף בסתר ובגלוי ולפי דעתי אמר הכתוב "זמה" באשה ובבתה (כאן) ואשה ואמה (ויקרא כ׳:י״ד) לגנות הענין לומר כי כשישכב עם אחת שהיא אשתו יחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם והנה תהיה שכיבת שתיהן לו זמה והוא הענין שהזכירו רבותינו (נדרים כ) וברותי מכם המורדים והפושעים בי (יחזקאל כ לח) אלו בני תשע מדות וכו' ולכך אמר הכתוב "ערות אשה ובתה" וכן יאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ׳:י״ד) ולא אמר ערות בת אשתך לא תגלה וערות אם אשתך לא תגלה וטעם הכתוב כי מתחילת הפרשה (ויקרא י״ח:ו׳) אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו כי אסר הקרובות לו משום שארו ונתן בהם טעם (ויקרא י״ח:י׳) כי ערותך הנה ועכשיו (ויקרא י״ח:י״ז-י״ח) כשאסר קרובות אשתו אמר שארה הנה לומר שגם המה אסורות מפני שהן שאר זו לזו ותהיה משכבן בשתיהן זמה כמו שפירשתי וכן אמר הכתוב (יחזקאל כב יא) ואיש את כלתו טמא בזמה שטמאה לבעלה כי גם בהיותה עמו תחשוב באביו בעבור דמיונם וקרא הכתוב שכיבת הבהמה תבל הוא (ויקרא י״ח:כ״ג) שיבלבל זרע אדם וזרע בהמה וכן אמר (ויקרא כ׳:י״ב) בשכיבת הכלה תבל הוא שיתערב האב והבן להיות לה כאיש אחד תשכב עם שניהם יחד במחשבה: