אִם־לֹ֣א בֵרֲכ֣וּנִי חלצו [חֲלָצָ֑יו] וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂי יִתְחַמָּֽם׃
מאירי
הללויה הללו את ה׳ מן השמים. גם זה המזמור שבח והודאה לאל על חדוש העולם והמשך המציאות ובחרו אותנו לעם סגולה וייעד בסוף דבריו היותנו נחלתו לעולם לרמז הגאולה ומלכות המשיח אשר בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח. והזכיר בזה המזמור כל המציאות מן הגבוה עד השפל ואמ׳ לעליונים הללו אע״פ שלא יתכן בזה צווי אנושי ולא הערה מבני אדם כי הרבה פעמים יבא לשון צווי בדרך הודעת התמדת הדבר שהוא כן כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה כלומ׳ שענינם להללו בתמידות בלא הפסק בזריזות גדולה כמו שמצווה ומזורז על כך כמו שלפעמים אמ׳ לשון צווי למי שאין המהלל נאות או תועלת מגיעו אע״פ שאינו בעל מהלל כמו שנאמ׳ אם לא ברכוני חלציו (איוב לא כ) ירננו כל עצי היער (תה׳ צו) וכן בזה המזמור הללו את ה׳ תנינים וכל תהומות.
רמב"ם
ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני כו': פסק ההלכה שאינו נוהג אלא בארץ ומה שאמר אבל לא במוקדשים אין דעתו לומר קדשי מזבח לפי שזה מבואר שנאמר לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אבל רוצה לומר קדשי בדק הבית שנאמר גז צאנך ולא של הקדש ואינו נוהג אלא ברחלים שנאמר גז צאנך ונאמר באיוב ומגז כבשי יתחמם וצמר אחר זולתי צמר כבשים אינו ראוי למלבוש אצלם מפני שהוא קשה וצמר הכבשים הזכרים והנקיבות רך והוא שהיו לובשים אצלם ואמרו שהוא נותן לו לצורך מלבוש והראייה הזאת על דרך רמז כמו שידעת כבר כוונתם כפי מה שבארנו בתחלת חבור זה ומה שאמר כל שהן יש לו שיעור והוא משקל ששים סלעים וכבר בארנו בתחלת קדשים שמשקל הסלע עשרים וארבעה דרכמונים מהדרכונים שמשקל מהן שש עשרה גרגרי שעורה והלכה כחכמים כמו שבארנו:
ברטנורא
אלא ברחלות. כתיב הכא (שם) גז צאנך, וכתיב התם (איוב ל״א:כ׳) ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים אף כאן כבשים: