אִם־אֶרְאֶ֣ה א֖וֹר כִּ֣י יָהֵ֑ל וְ֝יָרֵ֗חַ יָקָ֥ר הֹלֵֽךְ׃
פירוש מהרז״ו
מה יקר חסדך. וס"ד ובני אדם בצל כנפיך יחסיון כמו בצל לבנה ויקר רומז ללבנה ע"פ גז"ש וירח יקר הולך באיוב ל"א כ"ו:
אם למקרא
ויתפלל בעדך וחיה. ידענו שבעת התפלה היו קדמונינו פורשים כפיהם לשמים כמ"ש אפרוש כפי אל ה', וכן נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים,. וכן משאת כפי מנחת ערב. ונראה שזולת זה היו מגישים כפיהם אל פיהם, ואח"ל מנשאים אותם לשמים כאלו ירצו לנשא ולהושיט לשמים הגיון פיהם ולבבם, או דרך נשיקה, ובאיוב מצינו כשהיה משתבח שלא עבד זולתו ית' אמר אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך, ויפת בסתר לבי ותשק ידי למו פי, ולדעתי נשאר רושם הנכר ממנהג ומהמעשה הזה בשרש פלל שעניינו התפלה, והוא מורכב מפה ל, כלומר שעושה תנועה המורה שנושק בפה אל הדבר שלפניו, וכעין זה מצאנו בל' רומי שאומרים אדורארי Adorare עבודת האלהים, ואדורארי מורכב מב' מלות אַד-אורֵי שר"ל אל הפה, וקדמוני הנוצרים כשהיו עדיין תופסים במנהג ישראל, היו מתפללים על רגליהם, ופותחים ידיהם ושוטחים אותם, ועובדי אלילים שבזמנם היו מרחקים ידיהם מפיהם ומושיטים אותם באצבעותיהם פתוחים אל הדבר שהיו רוצים לנשק.