וַיִּ֣פְתְּ בַּסֵּ֣תֶר לִבִּ֑י וַתִּשַּׁ֖ק יָדִ֣י לְפִֽי׃
הכתב והקבלה
ובן משק ביתי. א"ת בר פרנסא הדין די בביתי, ולדעת המפרשים שרשו שקק והוא מענין שוקק בו (ישעיה ל"ג) שענינו ההליכה בתמידות, וטעמו האיש שכל עניני הבית הולכים ומתנהגים על ידו, ורוו"ה אמר שהמ"ם שרש כמ"ם של מלך משך וטעמו הקביעות והתמידות במקום שלא יזוז משם, ומצאנו שם דבר ממשק חרול (צפני' ב'), וטעם בן משק ביתי הקבועה בביתי שלא יזוז משם. ויותר נכון נ"ל שהוא מענין משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג׳:י״ג) שענינו התחברות ודבקות כלשון חוברות אשה אל אחותה (שם א' ט') וכן ותשק ידי לפי (איוב ל״א:כ״ז) הדבקתי ידי לפי לסותמו לפי שלא להוציא דבר משפה ולחוץ. וכן צדק ושלום נשקו (תהלים פ"ה) ורגיל במשנה משיקין מים במים (ביצה י"ז) כלומר התחברות מים במים. וטעם משק ביתי המחובר אתי והמדובק באהבה עמדי (אנהאֶנגער, פערבונדענער) נגד מה שאמר תחלה ערירי שהוא מחוסר בן להשתעשע עמו כאב עם בנו, אליעזר עבדי הוא לי לחברת מרעים והוא לבדו אתי להשתעשע אתו באהבה. עמ"ש בוישק יעקב לרחל:
חזקוני
ויחד יתרו לשון שמחה כמו תחדהו בשמחה דתהלים והוא ממשקל וישב ממנו שבי, ויפת בסתר לבי. כאן פרש״י דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי וכו׳ ואסמכוה אינשי אקרא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'. וי״מ מישמעאל בן נתניה שהיה דור עשירי לגר מצרי ונקם הוא נקמתם מישראל.
אבן עזרא
ויחד. מגזרת חדוה, והיה ראוי להיותו על משקל וַיִפְתְּ בסתר לבי (איוב לא כז) וַיִשְׁבְּ ממנו שבי (במד' כא א) רק נפתח החי"ת בעבור שהוא מן אות הגרון, ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה, ולא אדע בכל המקרא אות דגוש בסוף המלה, רק אם היה בג"ד כפ"ת שיתחברו שני שואין שהם בסוף כמו וַיִשְׁבְּ ממנו (שם) וַיֵשְׁתְּ מן היין (ברא' ט, כא), רק עם אחד מהמלכים לא מצאנוהו דגוש רק פתח והם שנים "וַיִחַדְ יתרו" ואל יִחַד בימי שנה (איוב ג ו):