פרשנות מצטטת על איוב לב:ב

• על איוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים, שהגם שידע בעצמו שהוא צדיק ולא מצא שום טעם לייסוריו, לא היה לו להכריע את האמת אשר בעצם המשיג על האמת אשר בעצם המושג, שאחר שדבר זה שלא יתייחס לה' ברוך הוא העדר חכמה או יכולת או רצון הוא דבר מאומת בעצמו כמו שהוא אמת שה' נמצא, כי מופתי התבונה אשר ילמדו אותנו שנמצא עצם אחד בב"ת, אשר המציא כל המציאות בחכמתו ויכולתו ורצונו האין סוף, הם ילמדו גם כן שהעצם הזה הוא שלם בתכלית השלימות, ושראוי שירוחקו ממנו כל החסרונות, ושהוא מנהיג ומשגיח בחכמה ורצון ויכולת בב"ת, ועתה, הגם שהבחינה והניסיון (ממה שידע בעצמו שבאו עליו ייסורים בלא חטא) תכריע לו ההפך, שנמצא לאות או עוול בהנהגתו, הלא מופתי התבונ יכריעו את מופתי החוש והדמיון, כי החוש יכזב לפעמים במשפטיו, כמו שהתוכן המהנדס אשר התברר לו במופתי הלימודיות שהשמש גדולה ק"ע פעמים מן כדור הארץ, יכריע במופתיו אלה את החוש שיראה את השמש כקערה אחת קטנה, וישתדל לברר שהחוש טועה בזה ויברר סיבת טעותו, וכן היה ראוי לו לבטל האמת הנדמה לו לפי בחינתו בעצמו, מפני האמת הכולל המוכרע במופתי התבונה הכוללת.

נאמר בו רושם - סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון (שמואל א כ׳:ל׳) ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא (איוב ל״ב:ב׳) לא רבים יחכמו (שם) ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים (בראשית ל׳:ב׳) לשון נזיפה הוא:

וּמִזֶּה אָמְרוּ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּא בְּחִזְקִיָּהוּ – סֵפֶר תָּגִין הֶרְאָה לָהֶם. וְהַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא יָדוּעַ וּמָצוּי אֵצֶל כָּל אָדָם, יְפָרֵשׁ בּוֹ כַּמָּה אַלְפִי"ן יֵשׁ בַּתּוֹרָה בְּתָגִין, וְכַמָּה בֵּיתִי"ן וּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת וּמִסְפַּר הַתָּגִין שֶׁל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְאֵין הַשֶּׁבַח שֶׁסִּפְּרוּ עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וְגִלּוּי הַסּוֹד שֶׁהָיָה בּוֹ לְחִזְקִיָּהוּ מִפְּנֵי הַתָּגִין עַצְמָן, אֶלָּא בִּידִיעָתָן בְּפֵרוּשֵׁיהֶן סוֹדוֹת רַבִּים עֲמֻקִּים מְאֹד. וְשָׁם בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּא אָמְרוּ: "כְּתִיב: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ" – וַיַּגֵּד לָכֶם סֵפֶר בְּרֵאשִׁית שֶׁהִיא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים – אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, עֲשָׂרָה לַמִּקְרָא וַעֲשָׂרָה לַתַּלְמוּד. וְכִי מִנַּיִן יָבֹא אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וִיגַלֶּה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל חַדְרֵי בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן? וּמִנַּיִן יָבֹא יְחֶזְקֵאל וִיגַלֶּה לָהֶם חַדְרֵי מֶרְכָּבָה? הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו", כְּלוֹמַר שֶׁהַכֹּל נִלְמַד מֵהַתּוֹרָה.

נחר מפוח. משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו, נחר לשון חרה אפו (איוב ל״ב:ב׳) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) אישר"ש בלעז: