פרשנות מצטטת על איוב לב:ו

חמת זחלי עפר. א"ר יוחנן, כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב ל״ב:ו׳) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים על כן זחלתי, וכתיב עם חמת זוחלי עפר ^עבהנה אעפ"י דאין דרשה זו אלא אסמכתא ורמז בעלמא, בכ"ז י"ל סמך לעונש זה עפ"י המבואר בסוגיא כאן דלא מתו בני אהרן אלא בשביל שהורו הלכה בפני משה רבם, וידוע שבני אהרן נדונו בשריפה כמבואר בפ' שמיני, ומבואר בכ"מ בגמרא דעונש שריפה בזה"ז הוי נשיכת נחש, עיין בכתובות ל' ב' ועוד בכ"מ. וע"ע מענין זה לפנינו בפ' מטות בפ' ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, ואח"כ ראיתי בס' עיון יעקב שרמז לזה. .
(עירובין ס"ג א')

וטעם עפר כמו השרפי' ומלת זוחלי מיראה כי כל רואם ייראם כטעם האימים כי יש תואר השם וחבירו באליהוא בן ברכאל:

וכימיך דבאך הנראה לי במלה הזאת שהיא כמו זבאך כי האותיות האלה יתחלפו תמיד יאמר שבתה מדהבה (ישעיהו יד ד) במקום מזהבה וכל הארמית כן בכל לשון זביחה (שמות כ כא) וכן כל לשון זכירה (בראשית ח ח) וכן זהב (שם ב יא) זקן (ויקרא כא ה) זנב (שופטים טו ד) זרה הלאה (במדבר יז ב) ורבים ובלשון זיבה עצמה זב וזבה בכל לשונם יתחלפו לדל"ת כן ואמר ימי נזעכו (איוב יז א) במקום נדעכו וכן זחלתי ואירא (שם לב ו) כמו דחלתי ויאמר הכתוב וכימיך יהיה זבאך שתהיה ארצך זבת השמן הנזכר ואתה תהיה בו טובל רגלך כל ימיך לעולם גם אפשר ונכון הוא מה שפירשו בו שהוא הפוך מן דאבון נפש (דברים כ״ח:ס״ה) ויקראו ימי הזקנה דאבון כי הם ימי הרעה והצער ויקראו זמן הבחרות ימיו כי הם שלו לשמוח בהם ולהיטיב לבו הנה הטעם וכימי ילדותיך תהיה זקנתך וזה רמז שתתקיים שלותו וכבודו עוד כל ימי הארץ וראיתי בתרגום ירושלמי כיומי עולימתהון כיומי סיבתהון הוא הדבר שפירשתי: