פרשנות מצטטת על איוב לב:כב

היו דנין אותן בכינוי. כל אדם שמהפך דבר ומדבר כמי שמקלל ותולה באחר קרוי כינוי בלשון חכמים. ובלשון מקרא, כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״ב):

זה שמי וזה זכרי. שם הוא שם התאר (אייגענשאפטסנאמען), וזכר הוא שם העצם (וועזעננאמע) (כמ"ש רנ"ו ע"פ זכר צדיק ושם רשעים), וזה שמי מוסב ע"ש אהיה, שהוא כדמות תואריו ית' ע"ד שביארנו, וזה זכרי מוסב על שם הויה ב"ה, והוא שם העצם הבלתי מושג לעולם רוחניות הוראותיו ותוכניותו; ואמר זה שמי לעולם כי שמות תאריו ית' אהיה רחום חנון וכדומה נקראים בכ"מ ובכל זמן ככתיבתם, אבל שם הויה ב"ה שאינו מוכן לקרוא ככתיבתו רק ליחידי סגולה העומדים בסוד ה', ורק במקומות המיוחדים לקדושה ביותר, לכה"ג ביה"כ וכדומה בענינים קדושים ונוראים, לכן אמר בו לדור ודור ר"ל לעתים מיוחדים ומזומנים; ומה שאמרו רבותינו לעלם כתיב, אפשר שכוונתם שמות תאריו ית' הורשו לנו להזכירם ככתיבתם כדי לעלם להסתיר ולמניע הזכרת שם העצם ב"ה; ולכן נקראו שאר שמותיו ית' בשם כנויים ר"ל שמות אשר בהם וע"י מעלימים ומסתירים את שם העצם, כי שרש כנה הוראתו כסוי והעלמה, כמו בשם ישראל יכונה (ישעיה מ"ד), אכנך ולא ידעתני (שם מ"ה), לא ידעתי אכנה (איוב ל"ב), עי' רשב"ם במקומות אלה, ומזה ואת הכלים אשר הזניח אחז הכנו (איוב ל"ב), אמרו רבותינו (ע"ז כ"ב) הכנו גנזנו, ר"ל העלמנום; והמפרשים לא ביארו כן שם:

נושא עון. ת"א שביק, ויבע"ת שרי, וכבר מצאנו לשון נשא על ענין הבטול והסילוק, כמעט ישאני (איוב ל״ב:כ״ב) פירש"י יסלקני מן העולם, ומזה וישאם דוד (שמואל ב ה׳:כ״א) סילק וביטל העצבים מן העולם, וכן ותשא הארץ מפניו (נחום א׳:ה׳) תתבטל ותסלק ותרגומו וחרובת, ומזה ולא ישא אליהם נפש (שמואל ב י״ד:י״ד) כלומר אין רצונו לבטל ולסלק הנפש, כי בשוב רשע מדרכו וחיה לבל ידח ממנו נדח, וכן יאמר האשכנזי על בטול וסלוק היות הדבר (דיא זאכע איזט אויפגעהאָבען), וזהו ענין נושא עון, וברעיא מהימנא (פנחס רמ"ח) מה בין נושא לנשא נשא מטולא, נושא סליקו דמטולא, ע"ש: