לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃
מלבי"ם
וזאת יודה גם בעל הריב, וגם איוב הניח זה ליסוד אשר עליו בנה ראיותיו, רק שאיוב לקח את הדברים בהשקף על משפט האישיי, וכה יאמר, שיעשה האל עוול הוא דבר נמנע בחוקו, ההנהגה האישיית הנגלית אינה מסודרת לפי המשפט והצדק, באשר ראינו כי היא לא תבחין בין צדיק לרשע, כי הכל כאשר לכל כטוב כחוטא נתונים המה תחת מקרי הזמן ותהפוכותיו, ואחר שזה שיגיע רע להצדיק בחינם הוא עוול, אם כן נמנע שתהיה הנהגה זאת מאת ה', כי חלילה לאל מרשע ושדי מעוול, ולכן החליט כי הנהגה זאת יוצאת ממושל עיוור וסתום עיניים שהיא המערכה, אשר היא לא תבחין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.
ביאור יש"ר
אנשי מדות, אנשי מדות גדולות הם כמו אנשי לבב שמעו לי (איוב ל"ד י'), וכל איש יש לו לבב אבל פירושו אנשי לב משכיל יותר משאר העם וכן כאן פירש מדות מיוחדות וגדולות, ממדות שאר אנשים, ואם הארץ ההיא תמית את יושביה עם היותם אנשי מדות וחזקים בטבעם, מה תעשה לבני אדם הבינונים כמונו שאנו חלשים מהם ובעלי מזג ממוצע: