פרשנות מצטטת על איוב לד:יא

כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃

הכתב והקבלה

בכל מאדך. מלת מאד הוא נפרד מן אודות, שהוראתו העסק (געשאֶפט) כמו אודות באר המים, אודות ישראל וכדומה, וביאור בכל מאדך בכל עסקך, שיהיה תכלית העסק בהם אהבת ה' (אין אלל דיינען געשאֶפטען), שבמאמר בכל לבבך ירצה בו התנועות הגופניות שתהי' התכלית בהם האהבה, ובכל נפשך ירצה התנועות הנפשיות הרוחניות, ובכל מאדך היינו העסקים החיצוניים ועניני מו"מ; או שיהיה ענין מאדן לשון מאד, שהונח להוראת הדבר החוציי היוצא מן הטבע הפשוטה, כמו מאד מאד דהיינו שהוא דבר מיוחד שאינו מצוי, והוא מופרש בענינו מאותו שהוא מצוי תמיד ושכיח (אויסעראָרדענטליך), ויאמר בכל מאדך שיאהב ה' מאד מאד בכל כחו; ורז"ל אמרו בכל מאדך בכל ממונך, ויהיה מלת מאדך מלשון ידידות וחבה יתרה, שהממון הוא החביב לאדם ביותר. (רש"פ); ואמרו עוד רבותינו בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך וכו', ונ"ל שלא הוציאו רבותינו מלת מאדך מפשטי' שהוראתו היתרון (פארצוג), כמו הר גבוה מאד, שענינו יש להר זה בענין הגבהות יתרון על שאר הרים וכדומה, כי כבר ידענו שהבחירה הנתונה לאדם היא יתרונו על כל הברואים, כי לכל הברואים יש להם מדה קצובה ומשוערת עד שאין בכחם לנטות ממנו אל הפוכו, אמנם האדם הוא יחיד בזה שאין המדות קצובים מדודים אליו, אבל הוא מעצמו יוכל לנטות אל אחת מהמדות הן לטוב והן להפוכו, ולזה תכונה הבחירה בשם מאד, שהוא היתרון והמאד של האדם על כל שאר הברואים; אמנם בעין החוש ראינו שמדות בני אדם הם נבדלות זו מזו בטבע, יש אדם שבטבעו להתאכזר, ויש אדם שבטבעו לרחם, וכן הוא נוהג בכל המדות (כמ"ש בבלק בהבדל אדם לאיש), ומסבה זו אדם זה נוטה מצד טבעו יותר לעשות טוב ויקל עליו לעמוד נגד יצרי תאוותיו המפתים אותו לרע, ואדם אחר נוטה מצד טבעו יותר להיות פועל רע ולזה צריך שמירה גדולה וגדרים הרבה לבלי הלכד ברשת תאוותיו, וצריך התגברות והתקוממות יתרות להלחם מעמוד נגדם, ושני בני אדם אלה אף שנטיית טבעיהם משונה הרבה זה מזה, לזה טבעו מדודה לו באופן שנוטה לטוב ולזה אל הפוכו, בכל זאת אין להם להתרעם על אופן בריאת טבעיהם אלה, וכמו שיודה וישמח זה שנטיית טבעו נוטה לטוב על שהוקל עליו עבודת ה' באין צורך להתגברות נגד יצרי תאוותיו, ככה יודה וישמח זה אשר נטיית טבעו נוטה לרע, כי אף שבחירתו לטוב קשה עליו ביותר, הנה נגד זה שכרו הרבה יותר כי לפום צערא אגרא (כמ"ש בבלק בקרא דאיוב פעל אדם ישלם לו וגו'), ועד"ז מכוון מאמר רבותינו בכל מדה ומדה שהוא מודד לך במלת מאדך שאמרה תורה, כי הבחירה היא המאד של אדם, ובכל אופני הבחיר' שנמדד' לאדם בין קשה בין רפה תאהוב את ה' לעבדו ולשמור מצותיו. ועמ"ש בבראשית בפ' טוב מאד:
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ם

ר"ל שאתה נהרג בעבור שהרגת זולתך ואשר הרגך עתיד ליהרג הכוונה בזה המאמר שפעולות הרעות ישובו בראש עושיהם כמו שאמר עונותיו ילכדונו [את] הרשע וגו' ואומר בור כרה ויחפרהו ואמרו חכמים במדה שאדם מודד בה מודדין לו וזה דבר הנראה לעין בכל עת ובכל זמן ובכל מקום שכל מי שיעשה רע ויחדש מיני החמס ופחיתיו' שהוא עצמו יוזק מן הרעות ההם בעצמם אשר חדש מפני שהוא למד מלאכה שתעשה נזק לו ולזולתו וכן כל המלמד מעלה שמחדש פעל טוב מן הטובות יגיעהו תועלת הפעל ההוא מפני שהוא מלמד דבר שיעשה טוב לו ולזולתו ודברי הכתוב בזה טובים מאד אמר כי פועל אדם ישלם לו:
שאל רבBookmarkShareCopy

מגלה עמוקות

ובגמרא (יומא עח) מדה טובה מרובה ממדת פורעניות א' מת"ק ז"ש וחמישיתו יוסף עליו שמדה טובה יוסף עליו כמה חמשיות. או עפ"י הזוהר בראשית שה' מלאכים יעידו על אדם (איוב לג) פעמים שלש עם גבר ר"ל אלו ואלו כי לדברי ר"ש ב' מלאכים לדברי ר"פ ג' ותרוויהו איתניהו ועז"א (דברים יז) עפ"י שנים ועפ"י ג' עדים תרווייהו כחדא יומת המת ז"ש והביא את אשמו בראשו שהחטא ממות לא יפטור ר"ל חטא בעצמו בא ואומר לפני הקב"ה אנא מפלניא אנא כמ"ש בזוהר פ' פנחס ע"פ (איוב לד) פועל אדם ישלם לו שהפעולה בעצמו נשלמה לאדם ז"ש וחמישיתו יוסף עליו ה' עדים יש לאדם על העבירה יוסף עליו כשזכה אדם אזי קושרין לו כתר לעו"הב כי ה' עדים יש לו לאדם ה"פ עדי"ם בגי' תר"ך ניצוצי אור וכשלא זכה אזיכר"ת ז"ש ואשמה הנפש ההיא. או סוד חמישיתו יוסף עליו על ה' גבורות מנצפ"ך שלע"ל תהי' ההנהגה ע"י הגבורות ותכלית התיקון שאנו עושין בגליות להעלות ה' גבורות שיהיו נמתקין ולע"ל הם עיקר שאין חיצונים שולטין לע"ל תהיה ההנהגה על ידם ז"ש צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא אמר כתריהם כי כתר הוא זכר והעטרה בנקיבה ולע"ל שתהיה ההנהגה בגבורות אמר עטרותיהם זה שאמרו רז"ל זכור רחמיך וחסדיך ויצחק להיכן הלך להציל בניו משיעבוד מלכיות כי שאלו ב' מדות חסד ורחמים אברהם ויעקב הם נזכרים ויצחק הלך להציל (ישעיה סג) כי אתה אבינו כי לע"ל ביצחק יקרא לך זרע כי אתה אבינו ועתה אין הדין שליטותו רק לע"ל כשהחיצונים (תהלים עג) ספו תמו מן בלהות ר"ל שיונקים מן ב"ל של הב"ל כמו בלק ובלעם שהיה לכל א' לו יניקה ז"ש והביא את אשמו בראשו כשיתקנו מעשיהם אז ה' גבורות יהיו ממותקין (ישעיה מב) י"י כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (שם א) ציון במשפט תפדה וכה"א (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ שלע"ל המשפט יהיה ראש ההנהגה:
שאל רבBookmarkShareCopy