פרשנות מצטטת על איוב לד:כד

(ו) כך אין לפורענותן כו' חקר. אפשר נסמך ללשון המקרא (איוב ל"ד) ירוע כבירים לא חקר:

ובספר היכלות אמר רבי ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאה שמועה קשה מכרך גדול של רומי לומר יתפשו ארבעה אנשים מאבירי ישראל. רבן שמעון בן גמליאל. ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. ורבי יהודה בן בבא. ורבי אלעזר בן דמה. ושמונת אלפים תלמידי חכמים מירושלם פדיון שלהם וכיון שראה רבי נחוניא בן הקנה גזירה זו עמד והורידני למרכבה ובקשתי משר הפנים ואמר לי עשרה כתבו ב"ד של מעלה ונמנו לסמאל שרה של רומי לומר לך והכחד מאבירי ישראל כל נתח טוב ירך וכתף להשלים גזירה וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. ושמורה לו להנקם ממנו עד שיגיע יפקוד יי' על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא) שנשחט ומוטל הוא וכל שרי מלכיותיו במרום כגדיים וכבשים של יום הכפורים. ואל תתמה על שנאמר בראובן ומותא תניינא לא ימות כי לשם כיון במעשה בלהה. אעפ"י שיש לתמוה כי הוא לא פשע במכירתו. ויש אומרים הפך כי עונש ראובן היה על חטא בלהה לא על יוסף וכן מוכיח פסוק פחז כמים אל תותר והבן זה שאמר את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ואני תמיה על מה שמצאתי בליקוטי הרב רבי אליעזר ז"ל בזה הלשון כל מה שאירע ליוסף בו לקו עשרה הרוגי מלוכה ושמות עשרה שבטים שמכרו את יוסף עולין כשמות עשרה הרוגי מלוכה עכ"ל ז"ל. ולא עלה לידי החשבון הזה רק אם נכתוב רבי חנניה בן תרדיין בשני יודין ויהיו העשרה הנזכרים רבן שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבה ורבי חנניה בן תרדיון ורבי טרפון ורבי יהודה בן בבא ורבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר ורבי יהודא הנחתום ורבי חוצפית התורגמן סך שמותם בגימטריא אלפים ושמנה מאות וחמשים ושמנה. וכן עולה סכום שמות השבטים עם זבולן בוי"ו אחד לבד יוסף ובנימין. מדרש רות (זוהר חדש פ"ט טור ג') רבי יודאי הוה קאי קמיה דרבי עזריה בר סימאי אמר ליה צדיקים דאזדמן לון חובה מאינון כריתות דאורייתא וחיישי תשובה ומיתו מיתה מכפר עלייהו או לא. <תרגום - ורבי יודאי היה לפני רבי עזריא בר סימאי ושאל לו צדיקים שקרתה להם עבירה מאלו חייבי כריתות שבתורה ומהרהרים בתשובה ומתו האם המיתה מכפרת עליהם או לו>. אמר ליה אין ולזמנין דאתענשו בההוא עלמא ואתכפר להו. <אמר לו כן ולפעמים הם נענשים בעולם הזה ונתכפר להם>. חמא אנפוי ירוקין אמר ליה אמאי מה דתימא דאורייתא היא דלא מקבלה טומאה. <ראה שפניו של רבי יודאי ירוקים אמר לו אמור מה שתאמר כי התורה אינה מקבלת טומאה>. כדכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה'. <שכתוב "הלא כה דברי כאש נאם יי" (מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה)>. כפי הרהורין רטישין דבלבך. <כפי ההרהורים מכים בלבך>. אמר סוד ה' ליראיו עשרה סבי קטולי מלכות אתענשו על מכירת יוסף. <אמר רבי יודאי "סוד יי' ליראיו" ואם כן אמור לי עשרה הרוגי מלכות נענשו על מכירת יוסף האם לא נתכפר לשבטים במיתתן>. (אמר ליה פנחס הוא אליהו) אמר ליה רבי עקיבא לית ליה זכות אבות. <אמר לו רבי עקיבא שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות אין לו זכות אבות שיצא מגרים והרי הוא לא מעשרת השבטים>. אמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. <אמר לו רבי עזריה עשרה הרוגי מלכות יצאו מיששכר "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים">. פתח ואמר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך. <פתח ואמר "ויבא יעקב" וכו'>. שכר השתא שכרתיך לבתר זימנא. <שכר עתה שכרתיך אחר זמן>. יששכר יש השתא שכר לבתר זמנא וקנו למלכות שמים. <"יששכר" יש כעת שכר לאחר זמן יהיו למלכות שמים>. גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא וכלא איתהדר כמלקדמין. <והגופות שלהם ישארו במקומם בעולם הזה והכל חוזר כבתחילה>. איש אשר כברכתו ברך אותם כתיב. <"איש אשר כברכתו ברך אותם" כתוב>. נפל על אנפוי רבי יודאי ואדמוך אחמו ליה בחלמיה האי קרא אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. <נפל רבי יודאי על פניו ונרדם הראו לו בחלום את המקרא הזה "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך">. נכנסת סתום. <שנכנסת בעניין עשרה הרוגי מלכות סתום פיך>. מההוא יומא לא משתעיל בהאי. <מאותו היום לא דיבר בעניין זה>. אמר מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון בצל כנפיך. <והיה אומר "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון" בצל כנפיך ממש>. ולית למשתעי בגו דלהון דהא חסד ה' בכולא אשתכח. <ואין לדבר מבניו הם הנשמות החוסות בצל כנפיו כי חסד ה' בכל נמצא>. מכאן נראה לי להוכיח ממה שאמר מאינון כריתות וכו' שאין מדה זו נוהגת באנשים שצריכין למירוק מחמת עון רק בעונות חמורים כגון חייבים כריתות וכיוצא בהן כי מן השאר נפרעין ממנו בזה העולם או מתכפר במיתה או נפרעין ממנו אחרי מותו כרמוז כאן אך בעבירות המונעין ממנו השלימות כענף הנכרת משורשו צריך למירוק הנזכר כענין שנאמר ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם (איוב לד כד). ובזה יתישב מה שהוקשה לי על סוד העיבור קושיא חזקה צריך אתה להתבונן עליה כי אחרי שהשם יתעלה עשה זה לבלתי ידח ממנו נדח מדוע לא הענישו בענין אחר רק בזה ושמא יוסיף על חטאתו פשע ויאבדו הטובות הראשונות וזה מיושב לדעתינו כי יש עונות חמורות שלא יתכפרו בענין אחר. וכן מוכיח הפסוק שאומר אם יכופר העון הזה. משמע לשאר עבירות הקלות אינו צריך מותא תניינא. ומעתה תבין מאמר רבותינו זכרונם לברכה על רבי עקיבא שתוק כך עלה במחשבה לפני בסוד הגלגול. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה אמר רבי יהודה ברבי שלום אין אתה מוצא שנקרא צדיק רק שנים שעמדו בעולם נח ויוסף. נח שנאמר נח איש צדיק. יוסף שנאמר על מכרם בכסף צדיק. וטעם ויאמר האיש נסעו מזה יודע לך בסוד זה אלי וכבר רמזתיו בסוד וזה שער השמים. וטעם וימאן להתנחם הוא ביודעו כי שלשה האבות וי"ב שבטים הם דוגמא של מעלה נתירא פן בהסתר הבנין של מטה יפגום של מעלה:

ירע. ענין שבר, כמו (איוב לד כד) ירע כבירים לא חקר: