פרשנות מצטטת על איוב לד:כט

אשרי האיש - קדמונינו ז"ל אמרו: כי עמד קשה מן הלך וישב קשה מכולם, אם כן יהיו הלצים רעים מחטאים. ור' משה הכהן פירש: להיפך ואמר: כי טעם לא עמד אפילו לא עמד. ולפי דעתי: כי מלת רשעים הם שאינם עומדים על מתכונת אחת כדרך: והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל, וכן ובכל אשר יפנה ירשיע והוא ישקיט ומי ירשיע, ובעבור זה הזכיר עם רשעים הלך והוא המפותה ללכת בעצת רשע אחר ובדרך לא ידעה.

אשר לא הלך בעצת רשעים ספר תחלה הדרך הרע, כמו שאמר גם כן (תהלים לד טו): סור מרע ועשה טוב; כי מתחלה ילמד האדם מנעריו דרך תאות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח ובהם הוא גדל, כמו שאמר (בראשית ח כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם. והרשעים הם החרדים לקנות ממון ותאות לבם בעולם הזה ולא יבחנו בין הטוב והרע ויגנבו ויגזלו ויהרגו בעבור הממון מרוב חרדת לבם. כי ענין הרשע הוא החרדה, כמו והוא ישקט ומי ירשע (איוב לד כט); ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א יד מז); ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח); אל תרשע הרבה (שם ז יז). ומפני זה סמך הלך עם רשעים; וסמך עמהם העצה, כי הם יועצים בני אדם לשמוע להם ומראים להם פנים דרך עצה, כי הוא טוב לאסוף ממון ולשמוח. וברוב ישגה האדם בזה, כי תישר בעיניו הטובה הנראית לו לעיניו ולא יביט לאחריתה. ואמר:

ומ״מ נראה לי לפרש דרך אחרת והוא שההליכה אצלי יורה על אחיזה חזקה ומתמדת יותר מן העמידה והעמידה יותר מן הישיבה כמו שנבאר והענין אצלי הוא שלא כיון לשבח בזה מי שאינו רשע או מכעיס ומורד שאין מן הראוי לומר אשרי מי שאינו מין או כופר או רשע או מכעיס שאף ההמון והפחותים ימאנו וימאסו זה ויכירו פחיתותו אבל הכוונה לשבח מי שפורש מדרכי העולם במה שרוב העולם בוחרים בו ונמשכים אחריו כדי ליחד לבבו והנהגותיו לתורה ולעבודת האל ית׳. ורשעים נאמ׳ הנה על ההמיה אחרי הטרף והממון מלשון בכל יפנה ירשיע (ש״א יד יז) והוא ישקיט ומי ירשיע (איוב לד כט) ולא ימלט רֶשע את בעליו (קהלת ה ח) ובלעז ברוגינץ. וחטאים נאמ׳ על ההמשך יותר מדאי אחר התאוות בבלתי צורך הכריחי להעמדת גופו רק דרך הנאה ומותר וכמו שייחסו לשון זה על השגגות כמו שאמרו עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים חטאים אלו השגגות ואע״פ שהוא משתמש בהם בכוונה ובחירה, הוא סבור שמאחר שאין המעשה עבירה מוזהרת שלא יחטא בהשתמשו כענין דרך הנאה ומותר. ולצים הם אנשים פנויים מצד פחיתותם ושוללותם מכל חכמה ומידיעת מלאכה או ממון שיתעסקו בו ומעבירים עתותיהם בהבל ובישיבת קרנות ולדבר בענייני העולם ובפרטי בני האדם זה בכה וזה בכה כמאמ׳ החכם שאמ׳ הפחותים הנבלים יוציאו דבר על הנכבדים מעלתם. ואין ספק שכל המתבטל מן התורה ונמנע מלכת בדרכי עבודת האל בזולת היותו מן הכופרים והמכעיסים הוא מכת מאלו הסבות או מצד המייתו אחר הממון והטרף והכבוד והנצוח והשררות, או מצד שלוח גופו להמשך אחר התענוגים וההנאות, או להיות שואף רוח ומתענג בישיבת קרנות ועמידת השוקים והרחובות לשמוע המתחדש ולספר בהבלי הזמן ולחפש אחר בני אדם בזמנו. יש שתבוא מניעתם מצד אחת מאלו הסבות, יש שבאה מצד שתים מהם ויש שבאה מצד כולם ואחר זה נראה שלשון הליכה לא נאמ׳ על הליכת הרגל אבל על אחיזת הדרכים והנהגות לגמרי כדרך והלכת בדרכיו (דברים כח ט), וילך בדרך ירבעם בן נבט (מ״א טו לד). ומצד היות מלת רשעים נאמרת הנה על הסוחרים והמתעמלים בהרוחת הממון המשיך בו מלת עצה כי לא דבר רק אבל נעשה בהנהגה ובמתון ובעצה נכונה ומצאנו הליכה בעצה כמו ילכו במועצותיהם (תה׳ פא יג) ושבח מי שלא אחז דרכיהם לגמרי עד שימנה מהם אלא שהשתדל בטרף עצמו וביתו עד שיעבור עתו דרך כבוד עד פה יבא ולא יוסיף לבעבור יתן לנפשו חוקה ולא ישליכנה אחרי גוו ולא יתעה שפחה נחרפת להמיית רוב ממון ועושר ונכסים.