פרשנות מצטטת על איוב לד:לו

אל אבתיך. אבות אברהם היו ע"ג ואיך יאמר הש"י שיבוא אליהם, כי הנה גופו לא יקבר עם גופם, ונפשו חלילה שתהיה במחיצתם, וכ' רש"י לתקן זה, למדך שעשה תרח תשובה, והרי"א טען ע"ז שלא אמר אל אביך כ"א אבותיך, ואם תרח עשה תשובה שאר אבותיו לא עשאוה; ואין זה טענה, דאיתא במכדרשב"י (לך לך ע"ח) תבו בתיובתא תרח וכל בני ביתי' וכל בני מאתי', וברע"מ (בהר רי"א) דלאבוי תרח אהדר בתיובתא ואעיל לי' ולאימי' ולכל מארי דההוא דרא בגן עדן. - ואפשר לפרש שהשארות הנפש בנצחיותם אחרי חיי ההבל הלזו, להיותה תכלית החפץ והרצון לכל המשתדלים בקנין שלמות נפשם, יקרא כאן אבותיך. ויהיה אבותיך שם מפעל אבה שהוראתו החפץ והרצון, וכבר מצאנו שם מזה השרש גם בכנוי כמו (איוב ל״ד:ל״ו) אבי יבחן איוב (פי' אבי תאותי ורצוני, מיין וואונש) כמו שפירש רש"י שם וכן מתורגם שם צבינא; וטעם תבא אל אבותיך, תבוא אל הנועם העליון הנצחי אשר אליו תתאוה נפשך ותשתדל לקרב אליו (צוא דיינען ערווינשונגען), עמ"ש בבחקותי בעונות אבותם אתם ימקו:

אבל יש לתמוה ממה שכתוב כי רבי חנינא בן תרדיון הוחלף בלופינוס קיסר ולופינוס קיסר הוא שנשרף, וכן כל השאר כי כן כתוב שם וכמדה זאת לכל חכמי ישראל. ושמעתי בזה כי כשם שהוחלף יצחק באיל והוקבע לו שכר כאלו הוקרב וכאלו עפרו צבור על גבי המזבח, כן הוחלפו חכמי ישראל באחרים, וכיון שטעמו טעם מיתה במה שנתפשו ונגמר דינם לכך הם קבלו ענשם והרי זה כאלו נהרגו. ומה שאמר הכתוב ושים כסף איש בפי אמתחתו, ירמוז אל הענין הזה, כי הכתוב המשיל את הנפש לכסף צרור והגוף לאמתחת כי הוא אמתחת הנפש. וכן לפי דעתי מה שהזכיר למעלה כי עתה שבנו זה פעמים, רמז למה שאמר הכתוב (איוב ל״ד:ל״ו) על תשובות באנשי און, וכתיב (איוב ל״ג:כ״ט) פעמים שלש עם גבר, והוא מאמר יהודה שהתחיל במצות יבום תחלה. והבן היטב כי מזה הזכיר בסוף וישובו העירה והיה אפשר לומר וישובו מצרימה, אבל הוא מלשון עיר קטנה והמשכיל יבין. ומפני זה נחתמה הפרשה.

ואל עפר תשוב. הכונה הוא בסוד הכתוב שהזכיר אליהוא על תשובות באנשי און והמשכיל יבין. וזהו שאמר במדרש ואל עפר תשוב תבא אין כתיב כאן אלא תשוב מכאן רמז לתחיית המתים שכבר הזכיר עד שובך. ואפשר לומר ואל עפר תשוב שירמוז לאותו שעתיד לומר ואנכי עפר ואפר.