אֶשָּׂ֣א דֵ֭עִי לְמֵרָח֑וֹק וּ֝לְפֹעֲלִ֗י אֶֽתֵּֽן־צֶֽדֶק׃
העמק שאלה
ומכש"כ דברי אגדה מוסרי' וד"א רבו אפי' שלא מענין הפרשה, וכמו בתורה כן בנו"כ שנתנו ליכתב בנבואה או ברוה"ק נדרשים כענין ושלא כענין. כענין היינו שהעלו כמה משמעות בפסוק וזהו עצם מעלת רוה"ק וכדאי' ברבה ויקרא פי"ד אשא דעי למרחוק וגו' הפסוק הזה אם אליהוא אמרו מאליו הוא שבח ואם ברוה"ק אמרו שבחי שבחים, פי' דא"כ נכלל בו כמה כונות, ושלא כענין הפרשה כמו בפר"ע מנין לספינה שהיא טהורה שנא' דרך אניה בלב ים מה ים טהור כו' ובעירובין דע"ג ריב"ב מתיר בעבדים שנא' ודניאל בתרע מלכא, בחגיגה דכ"ו בשעת הרגל הכל נאמנין על הטהורות מנה"מ אריב"ל דא"ק ויאסוף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים עשאן הכתוב חברים.
אבן עזרא
ברעה. מגזרת תרועה כמו אשא דעי (איוב לו ג) שהוא מן ידע, ככה יאמר מן רעה ירע וכמוהו למה תריעי רֵעַ (מיכה ד ט):