לֹֽא־יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו וְאֶת־מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃
רש"י
שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו - וסיפיה דקרא ויושיבם לנצח ויגבהו והיינו גדולה לדורות:
מגלה עמוקות
או יאמר שראה הפרש סלם זה מוצב ארצה על מזבח אדמה כדאיתא במדרש וראה הפרש בזמן שב"ה קיים ובזמן שאין ב"ה קיים שעבודה שבלב היא התפלה כי בח"ל והנה מלאכי אלקים עולים אבל בא"י בזמן הקרבנות והנה ה' נצב עליו קרבן לה' ממש ועז"א אכן יש ה' במקום הזה כשמקריבין קרבנות במקום אז בעצמו אבל כשאנכי מתפלל לא ידעתי את מקום כל הכחות ז"ש אין זה על הקרבנות כי אם בית אלקים ר"ל בזמן שב"ה קיים אבל וזה שתעלה התפלה בכל זמן לשער השמים. אין זה על י"ב שבטים תיקונא דשכינה כי אם בית אלקים מלכות אבל וזה שהוא יוסף סלם מוצב ארצה מנשה אפרים הם בתוך י"ב דגלין וזה יוסף בעצמו מגיע השמימה אסתלק לאתר דדכורא מגיע שער השמים לעילא. גם י"ב נחלות של א"י למטה הוא לקבל י"ב שערים למעלה ברקיע והסלם הוא סוד קישור עולמות. ע"ד הדרש ראה כשיצא מבית מדרשו של שם ועבר שהסיטרא אחרא רודפת אחריו הוא עשו אבי אדום ומלאכו שהוא יצ"הר שטן מלאך המות ז"ש ויצא יעקב מבאר שבע אז מיד וילך חרנה שהוא חרון אף של מקום ויפגע במקום כמו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כן הוצרכה לסבב בה"מ בשיר של פגעי' בתופים כי הס"א רודפת אחריה ז"ש ויפגע במקום ויחלום והנההאדם כסלם שיש לו ב' צדדין כן לאדם ב' צדדין והשליבה מדבקת ב' צדדין כן תורה ומצות נקשרין ב' הצדדין וכן האדם גוף נפש מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ' נשמה ורוח מזווג שני חלקים יחד ז"ש והנה מלאכי אלקים (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות כי הרוח מזווג שני הצדדין יחד. גם ראה והנה המקטריגין שנקראין מלאכי אלקים עולים למעלה ומסטין ואח"כ יורדין ליטול רשות וליטול נשמה גם מסטינים למטה והנה ה' נצב עליו לשומרו מן זבובי מות כי יצרו של אדם מתגבר ולולי הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו ז"ש (בסוכה) לע"ל יצ"הר נדמה לצדיקים כהר בוכים האיך יכולין לכבוש הר גבוה כזה פירשו הקדמונים בשביל זה בוכים הצדיקים שבלי ספק לא כבשוהו הם רק הקב"ה עזרנו ולא יהיה להם שכר זה ז"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה רואה אני שא"א לכבוש הס"א רק ע"י הקב"ה ואנכי לא ידעתי כי חשבתי כי בן אדם בעל בחירה והוא כובש ההר בעצמו שאלו ידעתי לא נתתי תנומה לעיני לא ישנתי שינת ארעי בעו"הז והייתי קובע עוד עתים לתורה ז"ש מה נורא המקום הזה על מלחמות יצ"הר שבקרבו ישים ארבו אין זה א"א לכבוש אותו כ"א ע"י בית אלקים משכהו לבית המדרש שהרי כל זמן שהייתי טמן שם לא נלחם עמי ועתה רואה אני שאם פגע בך מנוול זה משכהו לב"המ ועז"א (תהלים צא) עמו אנכי בצרה שהקב"ה מסייע לאדם (שם לה) מציל עני מחזק ממנו על יצ"הר אחלצהו מן צרות (מיכה ז) אויבי איש אנשי ביתו ואכבדהו ע"ש (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו:
רמב"ן
ה' ימלוך לעולם ועד יאמר, כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל, שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו, כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם, לא יגרע מצדיק עיניו, ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו כזה פסוקים רבים, כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמו י), יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם (שם קיג ב), והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט). ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ט״ו:י״ח) נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הוה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא, כדרך מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג) ולא הבינותי דעתו בזה, שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם (שם קד לא), וימלא כבודו את כל הארץ (שם עב יט), יתגדל ויתקדש, יאמן ויגדל שמך (דהי"א יז כד). ויתכן שטעמם כסוד הברכות: