פרשנות מצטטת על איוב לו:יד

בנים אתם לה' אלהיכם גם זו מצוה מבוארת שאמר בתורה (ויקרא כא ה) בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת ועתה יבאר כי לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלהיכם כמו הכהנים אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם ועל דעת רבותינו בשניהם אינה אלא על המת ויתכן שהיתה המצוה הראשונה בכהנים לאמר שאם היה הכהן מקורח ומגודד איננו ראוי לעבודה כמו שאמר (שם פסוק ו) ולא יחללו שם אלהיהם והנה עבודתם מחוללת וכאן ביאר כי המצוה גם לישראל והוצרכו לשתיהם ורש"י כתב (רש"י על דברים י״ד:א׳) לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים ואיננו נכון שאם כן תהיה המצוה גם שלא על המת ור"א אמר (אבן עזרא על דברים י״ד:א׳) אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו לא תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל מה שיעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם ולפי דעתי כי טעם עם קדוש הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער ולא יאסור הכתוב הבכי כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי:

מסרה ותהי י״ד. הנה רבקה לפניך קח ולך. ותהי אשה לבן אדוניך. (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליבמדבר כ״ג:י׳ כ״ג) מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. תמות ג׳ תמות במסרה (שם) תמות נפשי מות ישופטים ט״ז:ל׳טים ט״ז) תמות נפשי עם פלאיוב ל״ו:י״דיוב ל״ו) תמות בנוער נפשם וחייהם בקדשים. וסימנם בסופא נפשאי תתקיים חד בתורה חד בנביאים חדשמואל א י״ח:י״זמואל א׳ י״ח) ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. (שם י״ח) אתננה לו ותהי לו למוקש. (שם) ותהי בו יד פלשתים תרי בפסוק ותלמלכים א א׳:ב׳מלכים א׳ א׳) ותהי לו סוכנת הלא שמעת למרחוק אותה עשיתמלכים ב י״ט:כ״ה י״ט) ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות דמלכים. וחבירו דישעיה (ל״ז). (שם ל׳) ועתה בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חוקה ותהיאיוב כ״א:ב׳רון. (איוב כ״א:ב׳) שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומותיכם. (שם י״ג) מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. (שם ו) ותהי עוד נחמתי ואסלדה וגו׳. (רות ב) ישלם ה׳ פעלך ותהי משכרתך שלמה. וסימנם הכון גברא בקשיטות תלתיהון קדם מלכא בעובדין לרחיקין יומין ויקבלון חכמתא קדישא באגריהון. פי׳ האדם יש לו ב׳ מלאכים מלאך מליץ טוב ומלאך מליץ רע הסניגור יועץ טוב והקטיגור יועץ רע. הטוב אומר הנה רבקה לפניך הכחות והגוף קחם כלם ועבוד את השי״ת שתהיה אשה וחומר לצורה ושכל שהוא בן אדוניך הוא הנשמה החצובה מתחת כנפי השכינה אצולה מתחת כסא הכבוד. ותשתמש בה בקדושה ובטהרה ולא במותרות ולא בכחות בהמיות שתטמא הנשמה. וז״ש כי ישכב איש אותה ותהי נדתה אתה נותן מום לנשמה ומטמאה. והנה הגוף הצדיק משיב המות נפשי מות ישרים. ותהי אחריתי כמוהו. ר״ל אעשה יכלתי לעבודת האל ית׳ שאמות מיתת ישרים. ואשים נפשי בכפי וחיי בסכנה לעבודת האל ית׳ כיצחק. וז״ש ותהי אחריתי כמוהו שהזמין עצמו לשחיטה ואסבול כל מיתות שבעולם. וז״ש ג׳ אמות כנגד ג׳ מיתות או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה או ה׳ יגפנו יומו יבא היא מיתה טבעית. וז״א תמות נפשי מות ישרים. מיתה מקריבו במלחמה ירד ונספה וזהו תמות נפשי עם פלשתים. מיתת המגפה תמות בנוער נפשם וחיתם וגו׳. מיתה תרתיית לעשות רצון אבינו שבשמים. אסבול אלו המיתות וזהו חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים. וז״ש בסימן בסופא נפשאי תתקיים ר״ל שיהיה לה השארות. והקטיגור אומר אם תשמע ליצה״ט תאבד שמע לקולי איעצך אחרי שרירות לבך לך להתעדן בתאוות גשמיות שהיצה״ט מסבב לך המות. כשאול לדוד שקידש לו בתו במאה ערלות פלשתים שיהרגוהו. וז״ש תרי בענינא נפש הצומחת והמרגשת והמשכלת השנים ירדפו אחר המרגשת ויעזבו המשכלת. ותהי לו סוכנת. ר״ל ישימו האדם בסכנה לנשמה שנקראת מלך. משיב היצה״ט הלא שמעת למרחוק אותה עשית ישיאך יצרך שיום הדין רחוק והתפתית לעשות מה שתרצה אותה עשית כי עתה באתי וגו׳. חשוב שעתה יום הדין והמיתה מעותדת לכל אדם ובכל זמן. ואעפ״י שהיה לך שאות גלים נצים ערים בצורות מעלה גדולה ורוממות ועושר דמלכים וחבירו דישעיה ר״ל ישועה ומעלה גדולה עתה בא כתבה שים בין עיניך שעל הכל יביאך אלהים במשפט והתבונן ליום אחרון יום הדין הגדול. הצדיק תמיד מכניע תאוותיו ואומר שמעו שמוע מלתי וז״א מי יתן החרש תחרישון ול״ל. אין לי צורך בדבריכם שאני תמיד איחל להשי״ת שיעזרני לעובדו כרצוני אע״פ שאסתכן במקרים וחולאים ויסורים רעים ואסלדה בחילה בכל מיני חולאים כ״כ קשים שלא יחמול לא אכחד אמרי קדוש שהיא התורה ומצותיה אז עונים הכל ואומרים ישלם ה׳ פעלך ומשכרתך שלמה. ר״ל יתן לך אלהים בעה״ב משכר הצפון לצדיקים וז״ש הסימן הכון גברא בקשיטות תלתיהון ר״ל בקישוט ג׳ נפשות. ר״ל השתדל להכניעם לעבודת האל ית׳ בעובדיהון לרחיקין יומין בעבור המעשים הטובים האלו מזומן ליום אחרון יום הדין שיקבלו חכמה ויהנו מזיו השכינה תמיד:

וטעם כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו יחזור לראש הפרשה שאמר איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י״ט:ג׳) ואמר כאן כי איש איש אשר לא ישמע (וכו') ומקלל אביו ואמו מות יומת ועל דרך האמת בעבור שאמר (ויקרא כ׳:ז׳) והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם ואמר (ויקרא כ׳:ח׳) אני ה' מקדשכם כי השם הנכבד הוא המקדש אותנו כי הוא אבינו וגואלנו מעולם הוא שמו אם כן המקלל את המשתתפין ביצירה חייב מיתה וזה טעם משפט הנואף והנואפת אשר סמך לכאן והקדימו לכל העריות וכבר רמזתי זה למעלה (שמות כ יג) והזכיר הכתוב קצת העריות לחייב בהם מיתה והן אשת איש ואשת אב והכלה והזכר ואשה ואמה (ויקרא כ׳:י׳-י״ד) והוא הדין אשה ובתה ובת בתה כי הזכיר קצת שאר האשה והוא הדין לכל הנזכרים שם (ויקרא י״ח:י״ז) באזהרה וכל שכן שאר עצמו בת בנו ובת בתו הנזכרים (ויקרא י״ח:י׳) ואין צריך לומר בתו ובכל זה עוד מדרשים לחייב אותן וכן הזכיר חיוב הרביעה במיתה (ויקרא כ׳:ט״ו-ט״ז) וחזר והזכיר כרת אחר בנדה (ויקרא כ׳:י״ח) לחייבו בהעראה בלא גמר ביאה הוא שאמר את מקורה הערה (ויקרא כ׳:י״ח) וכן באחות אם ואחות אב כי את שארו הערה (ויקרא כ׳:י״ט) והזכיר דודתו וכן אשת אחיו (ויקרא כ׳:כ׳-כ״א) לחייבם בערירות בין שלא היו לו בנים או היו לו והכרת הבא באחותו (ויקרא כ׳:י״ז) הוא מיותר ונדרש לרבותינו (מכות יד) למה יצא כרת באחותו וכו' ועל דרך הפשט הוסיף בכרת "לעיני בני עמם" (ויקרא כ׳:י״ז) לומר שתמות בנוער נפשם בענין שיראו ויבינו וישכילו יחד כי יד ה' עשתה זאת וקדוש ישראל גזרה וטעם עונו ישא שיהיה החטא ההוא דבק בו מן העת ההיא מעשיו לא יצליחו ורבצה בו האלה כי יכהו השם בתחלואים רעים עד השמידו בכרת כענין שאמרו (שבת לג) סימן לעבירה הדרוקן ולא הוצרך להזכיר חייבי הכרת האחרים כגון אמו (ויקרא י״ח:ז׳) ואחות אשה (שם יח יח) שכבר למדנו מן הנזכרים כל הצריך: