פרשנות מצטטת על איוב לח:טו

(יג) נמנעה השמחה מן הרשעים. היינו אורה כמ"ש (איוב לח) וימנע מרשעים אורם (והיה אצלם ג"כ הדלקת אור הרבה לסימן שמחה ועיין בילקוט ס"פ בראשית) וניתנה לישראל ר"ל לצדיקים (וכ"ה הגי' בתנחומא) וכמ"ש בב"ר שנגנז לצדיקים לשמוח בו (כד"א אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה) ובעוה"ז כביכול הוצרך הקב"ה לישב עם הבריות רק באור הנר (שהוא רמז למעוט גלוי אור השגת כבודו בעולם) ונראה רמז למקרא (משלי ג) אור צדיקים ישמח ונר רשעים (שבעוה"ז גרמו רק לאור הנר) ידעך וישמחו צדיקים באורם שיגלה אז:

וְאָמְרוֹ וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. מִלְּבַד מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בּוֹ לְמַעְלָה, יִרְמֹז עוֹד עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב.) בְּפָסוּק ״וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם״ (איוב לח:טו), כִּי אוֹר שֶׁבּוֹ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית גְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, לְפִי שֶׁרָאָה הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְיָשָׁן״ שֶׁהוּא אוֹר שֶׁקָּדַם לְאוֹר זֶה הֶחָדָשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אַחֲרָיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ״, פֵּרוּשׁ תּוֹצִיאוּ מִבֵּית גְּנָזָיו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.

ויהונתן בן גרשום בן מנשה. וכן הוא בספרים מדוייקים ועל פי המדרש כדאיתא בב"ב ריש פ' יש נוחלין וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה ופי' רשב"ם דהנו"ן תלויה מפני שהיא יתרה דבן משה הוא והכי איתא במדרש חזית על פסוק סמכוני באשישות וירושלמי פרק הרואה סימן י"ז ביפה מראה ואבות דר' נתן פ' ל"ג והוא א' מן ד' אותיות תלויות בקריאה וסימנ' בן גרשם בן מנשה יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ') וינערו רשעים ממנה. וימנע מרשעים אורם (שניהם באיוב ל"ח). ועיין מ"ש על כל אחד מהם ובד"ה א' כ"ו בס"ד ובמסו' הברית הגדול איוב ל"ח: