אֲשֶׁר־חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶת־צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֝רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה׃
עץ יוסף
ואימתי ירדו בימי יהושע כו' והשאר עתידין כו'. כי לא תלאן באויר רק לשמרם לעת מצוא ודייק כן מדכתיב (איוב ל״ח:כ״ג) אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה ועיין לעיל סי' ג':
הערות ותיקונים
אלא עומדים תלוין עד גוג ומגוג. עיין תנחומא ושמ״ר בפ׳ הנני ממטיר. ומובא בילקוט סוף וארא אשר לא היה כמוהו אבל עתיד להיות אימתי בימי גוג ומגוג שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב ל״ח:כ״ג) וכה״א ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ב) וכן שם בסוף הפסקא והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח. וכוונת הדורש שהביא לראיה מפסוק אשר חשכתי לעת צר. מחובר לפסוק לשלפניו הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה ר״ל אשר מנעתי אותם מלהורידם במצרים ושמרתים להורידם ביום קרב ומלחמה, הוא מלחמות גוג.
רש"י
כי ליום. אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה: