פרשנות מצטטת על איוב לח:לב

(לח) ושמו מזרים. משמע שהוא הנזכר בקרא דאיוב דממזרים קרה שהביא בסמוך, וכן תרגמו שם מכוות (פי' מחלון) מזרים, אלא שהוא קשה מ"ש כאן שהוא באמצע הרקיע והיינו במזרח (ושם הוא שיצא ביום נברא העולם בתקופת תשרי כדלקמן רפ"ח), וקרה ראוי לצאת מצפון וכן אמרו בב"ב שם על וממזרים קרה זו רוח צפונית, ואפשר הוא מזרות שכתוב (איוב לח) התוציא מזרות בעתו, וז"ש בעתו מפני שכשיוצא משם הוא כיום שנברא העולם, ועמש"ל אות י"ג בהגה"ה:

אלמנותיו. כמו ארמנותיו ובאה הלמ״ד במקום הרי״ש וכן התוציא מזרות (איוב ל״ח:ל״ב) והוא כמו מזלות ובאה הרי״ש במקום הלמ״ד או יתכן שהוא שהוא מל׳ אולם:

כמלונה, היא מטה תלויה באויר, שהערביים עושים מפחד החיות, ותולין אותה מאילן לאילן (ולפיכך היא מתנודדת, כמו שישעיה אומר, למטה כ"ד כ, והתנודדה כמלונה), ונקראת בלשון ערבי ערזאל, וכן תרגם יונתן כאן ערסל, ולמטה כ"ד כ', ארזלא (ובכ"י שלי ערסלא), וכן בלשון תלמוד (ערובין כ"ה ב') דעבידא כי אורזילא, וחכמי התוספות גורסים ערסלא, ופירשו שהם חבלים המתוחין מאילן לאילן כסדר המטה, והשומר שוכב עליה בלילה ויושב בצלה ביום. ומלת ערזלא וערסלא גיז' אומר שהיא כגזרת מן עֶרֶשׂ, ולי נראה שהיא משרש עַרְזֵל, שהוראתו בלשון סורי ענין סיבוך והשתרגות, וזה מפני החבלים המתוחים מאילן לאילן מעשה שבכה. ומן השרש הזה נגזר ג"כ לפי דעתי שם מַזָּל, וכבר נתחבטו בזה חוקרי גזרת המלות, וגיזי אומר כי עקר השם הוא מַזָּר (איוב ל"ח ל"ב), והוא לפי דעתו מלשון והזרתם את בני ישראל (ויקרא ט ו ל"א) ענין הזהרה, ונקראו כן המזלו' להיותם (לדעת הקדמוני') מודיעי' העתידו' ומזהירי' את האדם. ונ"ל כי ההודעה והאזהרה שני ענינים, כי הזיר והזהיר אין ענינם אלא להרחיק ולהפריש אדם מאיזה דבר (והזרתם את בני ישראל מטמאתם), ולשון נזהר וזהיר מורה תמיד שמירה מדבר רע; אבל הכוכבים והמזלות הם (לדעת הקדמונים) מודיעי' הנגזר, אך אינם מרחיקים את האדם מן הרעות, שהרי אם הגזרה אמת, החריצות שקר. מלבד שאם כן מה הפרש יש בין הכוכבים והמזלות, ולמה המזלות מזהירים והככבים אינם מזהירים?מלבד כי רחוק הוא עד מאד שיהיה שם המזלות מאוחר לחכמת האסטרולוגיאה, והדעת נותנת כי תחלה מצאו חכמת האסטרונומיאה, וקראו שמות לכוכבים ולמזלות, ואחר דורות המציאו האסטרולוגיאה. לפיכך נ"ל כי מזלות הוא שם מיוחד לכוכבי לכת (Pianeti), וכנראה מן הכתוב (מלכים ב' כ"ג ה') לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים, וכן בתלמוד (שבת קנ"ו) מזל שעה גורם, ואח"כ מפרש הנולד בחמה, הנולד בנוגה, הנולד בכוכב, הנולד בלבנה, הנולד בשבתאי, הנולד בצדק, הנולד במאדים. ואמנם קראו לכוכבי לכת מַזָּלוֹת מן מַעְזַל או מְעַרְזַל, ענין הסתבכות, על דרך שקראו להם האחרונים כוכבי הנבוכה, להיותם למראה עינינו נלוזים במעגלותם, ואינם שומרים מקומם זה לעמת זה ככוכבים הקיימים, אלא כל אחד הולך לדרכו ונכנס במסלתו של חברו, ומהלכותם מסתבכים זה בזה, מתקרבים ומתרחקים, ונדבקים ומתנגדים, אשר מזה נמשכות הלקיות (Ecclissi), ועל כן קראו להם האחרונים כוככי הנבוכה (Stelle erranti) וזו וזו היא ג"כ הוראת מלת Planetes בלשון יוני. והנה במלת מזל הושמטה הע"ין, כמו שהושמטה במלת בֵּל שהיא במקום בְּעֵל ובמלת מַבָּרָא שעקרו מַעְבָּרָא ובטונָא שעקרו טוענא, וזולתן הרבה בלשון תלמוד שהוא לשון ארמי, וגם מלת מַעְזָל היא ארמית. וראוי להתבונן כי הכשדים הם שעסקו בחכמת הכוכבים קודם לשאר עמים, על כן ראוי הוא שיהיו הם שמצאו תחלה החילוק אשר בין הכוכבים הקיימים וכוכבי לכת, וראוי הוא שיהיה השם המבדיל כוכבי לכת משאר הכוכבים מיוסד תחלה בקרב הכשדים, ונגזר משרש כשדי, כמו שהוא מַעְזַל משרש עֲזַל. ואמנם חסרון הרי"ש במלת מזל הוא כי השרש לא היה מתחלתו ערזל, אלא עזל, ואח"כ הוסיפו הרי"ש ואמרו ערזל להוראת הסיבוך, והשאירו שרש עזל להוראת מַטְוֶה, כגון בידיה טוו (שמות ל"ה כ"ה) תרגומו בידהא מעזלא.