פרשנות מצטטת על איוב לח:לו

ג בברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילא מקרא באיוב ל״ח או מי נתן לשכוי בינה עיין הראב״ע וברלב״ג ויראה רמז יום מדת אמת בקר שחר ולילה ערב מעורב הכל ותרנגול ברא הדוכיפת מהימן אשבועה ואין משקר גיטין ס״ח ב׳ ערוך תרנגול ובמוסף שם לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא ובבקר כשאדם קם ונשמתו היתה במרום ונזכרת שבועת הר סיני מזכירין זה. ואגב בפ׳ מסעי ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה ויחנו בעציון גבר תרגום יונתן רמז (בעה״ט גם כן כתב רמזים שם) יטבתה אתר טב ונייח עוה״ב ותורה ומצות ה׳ כמ״ש רמ״א ז״ל היורש גיהנם צריך יגיעה רבה ויורש ג״ע בקרב ביתו אתהלך בתם לבבי כו׳ ויחנו בעברונה עוה״ז אתר עבר וחלף במגזתא ע״ד גז חיש כו׳ והשב ומבין והולך בעצת התרננול המכריז והשמש גדול כמבואר בפ׳ שירה טוב לו וז״ש בפרך תרנגולא שם העיר יע״ש. ורמז יפה הוא. בינה הבי״ת דגושה וי״נ רפויה ומקרוב נדפס סידור עם ויעתר יצחק כ״כ ובאמת במקראות גדולות הבי״ת רפויה אבל בסידור שערי תפלה נ׳ ט׳ האריך בזה כי טעם מפסיק הוא בספרי אמ״ת וצ״ע:

ובשורש תרנגול כתב עמ״ש המתרגם תהלים סימן נ׳ פסוק י״א ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי וסימן פ׳ פסוק י״ד יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה והתרנגול ברא יתפרנס מינה וסיים התשבי ז״ל שהוא חידוש יע״ש ועמ״ש לעיל בהנותן לשכוי בינה איוב ל״ח תרנגול ברא בחורבן אנו גרמנו משדי שתחרש אברהם קראו הר כו׳ וגיטין ס״ח ב׳ תרנגול ברא במקום הרים עושה ישוב ע״י שמיר יע״ש גם עשו כיבד אביו ואם אב איה כבוד כו׳ לכן מכנ״מ וזיז שדי ירענה שומר השבועה האמת על ג׳ דברים עולם עומד בזמן ביהמ״ק קיים משא״כ בגלות מלכה ושריה בגוים אין תורה ולא עבודה ולא ג״ח בידו להפקיע עצמו רק נשאר ואמת ובכללו דין ושלום ואנו מפוזרים כו׳ ישנו עם אחד מפוזר כו׳. ולה״ר ואין אמת היפך מדת תרנגול ברא וז״ש ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי הוא ת״ב עושה מהר שדי ודי לעת עתה בזה. חזיר מיער מאנס הלביאה ויוצא נמר והבן. בענין תפילין שכתבתי למעלה בתשבי הנוסח פ׳ בלא ת״ג יע״ש עמ״ש בפנים מזה:

דמשק אליעזר. א"ר אלעזר, דמשק אליעזר, שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ^אמדייק מדהקדים התאר להשם, לא כמו בעלמא שמקדים השם להתואר, כמו יפתח הגלעדי, אתי הגתי, הדד האדומי, נבל הכרמלי, אחיה השלוני, אליהו התשבי, וגם הכא הול"ל אליעזר הדמשקי, ולכן דריש ע"ד נוטריקון דמשק – דולה ומשקה. וענין ותכונת תורת אברהם שלמד ולימד נבאר לקמן בפ' חיי בפסוק ואברהם זקן. – ודע דע"ד הפשט י"ל באור המלה דמשק ע"פ הידוע בתלמוד ומדרשים שישנן מלות רבות במקרא שמקורן אינו בשפת עברית רק מושאלין הן מלשונות אחרות, וכמו שכתב הבחור [סוף מאמר ד'] שכל השרשים שהם יותר משלש אותיות [כמו אבנט, אלגביש, ארגמן, בדלח, גבעל, גזבר, גלמוד, דרדר, דרבן, דרכמונים, וכדומה] אינם מלה"ק, יען כי בלה"ק אין שורש יותר משלש אותיות, וכנודע באור חז"ל במלה לטטפת – טט בכתפי [שם מקום] שתים, פת באפריקי שתים, ובר"ה כ"ו א' מפרש הפסוק במשוך בקרן היובל דפירושו קרן השור, שכן בערביא קורין לדוכרא יובלא, ואמר ר' עקיבא, כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה, למאי נ"מ לפרושי הפסוק אשר כריתי לי (פ' ויחי), וכשהלכתי לאפריקי היו קורים למעה – קשיטה, למאי נ"מ לפרושי מאה קשיטה דאורייתא (פ' וישלח), ובתחום קן נשריא [שם מקום] קורין לתרנגול שכוי, למאי נ"מ לפרושי הפסוק מי נתן לשכוי בינה (איוב ל״ח:ל״ו), ובסנהדרין ע"ו ב' דריש על הפסוק אותו ואתהן (פ' קדושים) אותו ואת אחת מהן, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, וכן פירשו במובן כזה עוד ענינים שונים, ע' שבת ל"א ב' ומו"ק כ"ח ב' ועוד בכ"מ, וע' בנמוקי רמב"ן פ' ויצא דהמלה זבדני אינה מלה"ק, יעו"ש.
והנה אליעזר הי' מכונה עבד אברהם כמפורש כ"פ בפסוק, עבדו זקן ביתו, וילך העבד, עבד אברהם אנכי, ויוצא העבד, ובשפות ישנות, וכעת בשפת צרפת, מכונה עבד בשם דמשטי"ק, וא"כ י"ל דכיון דהזכיר אברהם כאן את אליעזר בשם בן משק ביתי, בא הכתוב להוסיף להודיע מי הוא בן משק ביתו – הוא דמשק אליעזר, כלומר הוא העבד אליעזר, ומה שתארו כאן בשם מושאל דמשק ולא בשם פשוט עברי – עבד כמו בכ"מ, הוא מפני שכיון שזכרו אברהם בשם בן משק בא הכתוב לתארו בשם דמשק שהוא לשון נופל על לשון משק, שכן דרך הכתובים בכ"מ, כמו בשופטים ט"ו חמר חמרתים [עיי"ש ברלב"ג] ובמיכה א' בתי אכזיב [שם מקום] לאכזב, והרבה שם כהנה, וכ"כ רש"י בפ' בראשית בפ' ואתה תשופנו עקב.
אך מה שראו חז"ל לדרוש כאן שם דמשק בלשון נוטריקון – דולה ומשקה, הוא מפני כי מדרך חז"ל לדרוש שמות שאינם מצוינים במקור לה"ק, וכמו שדרשו הרבה כהנה, ועי' דברינו בפסוק ושם הנהר השלישי חדקל וצרף לכאן. .
(יומא כ"ח ב')

בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ"א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל"ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא"א):