מִֽי־יְסַפֵּ֣ר שְׁחָקִ֣ים בְּחָכְמָ֑ה וְנִבְלֵ֥י שָׁ֝מַ֗יִם מִ֣י יַשְׁכִּֽיב׃
פירוש מהרז״ו
לבית המים. להשתין מי רגלים או למרחץ במקום שאין להרהר בתורה. ובמדרש תהלים י"ט דורש פסוק מי יספר שחקים בחכמה איוב ל"ח ל"ז זה שמואל ירחינאה שהיה אומר נהירין לי שבילין דרקיע כשבילי דנהרדאי שסיפר מה שבשמים בחכמה ע"פ שעסק תמיד בתורה אך אחר שהשיג חכמה זו לא קבע לעסוק בה אלא כמ"ש כאן בבית המים:
הכתב והקבלה
מי מנה עפר יעקב. פירשוהו יעקב שהוא רב כעפר, ומספר כמו ולספור, או מי יספר את רבע; ורי"ע פירש אמר כתוהה על הראשונות איזהו אשר מלאו לבו להחשיב יעקב כעפר שאין צו חשיבות, כמוני היום שאמרתי הנה עם יצא וגו', כי ודאי ראוי הוא להחשיבו בשמו, ולמצוא מספר חשוב את רובע ישראל כלומר לדגל אחד מארבעת דגליו, ושיעור הכתוב מי יחשוב לעפר יעקב, ויש מספר וחשיבות אפי' לרובע ישראל. ע"כ. ולדעתי מלת מנה הוא מענין ואחריתו יהי' מנון (משלי), שהוא לשון חשיבות שררה וגדולה (מבואר בבשלח במלת מן), (וכ"א במכדרשב"י (ד' כ"ד) מנה כד"א וימן להם המלך, ומשלוח מנות, יהב ליה נבזבזא רב ויקירא), ומלת מי ישמש לחשיבות ויתרון מעלה, כמו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיהו מ׳:כ״ו), וכמ"ש רש"י (בוירא כ"א) מי מלל לאברהם, לשון שבח וחשיבות, ראו מי הוא וכמה הוא גדול. ע"ש. וכן כאן מי מנה, יראו הרואים וישמעו השומעים מי הוא זה אשר הגדיל במעלה והרים בחשיבות (זעהעט! ווער זאָ האך געווירדיגט), אם עפר יעקב, ר"ל חומר הגשמי (דאס אירדישע) הוא הגוף אשר בעפר יסודו; והטעם גם מדרגה זו השפלה שבבני יעקב הרים הוא ית' ליתרון מעלה להיות בעבודתו, כי יקדשו את גופם העפרי, ויפרשו עצמם ממאכלות אסורות ומתאוות זמניות, וישעבדו כל חומריותם לעבודת עליון, ומספר. הוא לדעתי מן אבן ספיר דיחזקאל, לבנת הספיר (בבשלח), ומזה (איוב כ״ח:כ״ז) אז ראה ויספרה, כלומר הבהיק זהרה ויקרתה, (וכן שם ל"ח) מי יספר שחקי' מי עשה את השמים בחומר זך ובהיר כזה, וכן ומספר ר"ל הטהרה והזכוך (קלארהייט, ריינהייט, זובטיליטאֶט); את רבע. ר"ל של ארבע יסודות, וטעם התבוננו וראו מי הוא שהרים בחשיבות את מספר רבע ישראל, הטהרה והזכוך של ארבע יסודותיהם (דער פיער בעשטאנדטהיילע), שמטהרים ומזככים ארבע יסודות גופיהם כולם להתרוממות מעלה ויתרון חשיבות, לא לענינים פחותים ארציים, עד"מ יסוד העפר שבהם שמטבעו להוליד העצבות אינם משמשים להתעצב על מיעוט השגת קנינים הארציים, אבל יתעצבו ויצטערו בתכלית הצער על מיעוט השגתם תכלית האמתיות הרוחניות, וכן התאוה המתילדת מטבע יסוד המים שבאדם לא ישמשוה לתענוגות בני אדם, אבל להתאוות תאוה גדולה לאלהי' להתהלך בין העומדים בין ה' ולהתענג באור העליון, וכח הדבור אשר ברוח יסודו הנה ישמרו הבל פיהם כלבוש מלכות ניתן להם ממלך עליון ולהתקשט ולפאר בו את הנפש לעניני' רוחניים אלהיים להשתעשע בלמודי ה' ולהדריך את העם בדרכי עליון, ויסוד האש שבגופיהם אשר ממנו מדת הגאוה ישמשוהו להגבי' לבם בדרכי ה' להיות בוער ברשפי אש שלהבת יה להיות צמא אל התורה והעבודה. ואמר עפר יעקב ורבע ישראל, להורות על מדרגת הכובש, העובד את יוצרו ושומע למצותיו ע"י כבישת היצר ללחום בו ולנצחו, ועל מדרגת הישר, שכבר זיכך וטיהר יסודות הרעות שבנפשו וגופו והמית כל תאות יצרו עד שמתכונת נפשו אינו מתאוה עוד אל תאות גשמיות ואין בעבודתו שום סיג תאות היצר, הראשון בשם יעקב והשני בשם ישראל יכנה. ואחרי אשר דבר ממעלה הגדולה שבאומה זו מבחינת עבודתם את יוצרם בכל גופיהם ונפשם, התאוה תאוה אל גמולם הרוחני העליון ואמר תמות נפשי וגו':
אבן עזרא הקצר
ובבקר היתה שכבת הטל נזילת הטל או רדת, וכן ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לז) ישתחקו עצמות חיוי הפושע וכל הזונים אחריו שאמרו כי מנהג זה המן לרדת עד היום במדבר, ואמרו כי כמהו הוא היורד עם הטל בארץ מערב, התכון היא הנכנס במיני רפואות הנקרא תרנגבין, ולא התבישו אלה כי הנה כתוב כי במדבר סין ירד המן והוא מקום ישוב ועוד כי בארץ שני מלכי האמורי ירד המן גם אחרי שעברו את הידדן, ואם היה דבר תולדות למה לא ירד בשבת, ושאר הנסים הנזכרים, ועוד נתן להם עוד עדים נאמנים מכחישים דבריהם, כי זה היורד במערב איננו יורד בכל זמן ולא על כל עלה ואם תשים אותו בשמש לא ימס, ויעמוד ימים וחדשים ושנים ולא יבאש, ואיננו קשה שיוכל אדם לטחון אותו, כי כן הכתוב אומר, וטחנו ברחים, או דכו במדוכה, וכן בפסוק ועשו אותו עגות (במד' יא ח), והנה איננו כאשר דמו, וצוה השם שלא יקח כל אחד חוץ מעומר (למטה פ' טז):