פרשנות מצטטת על איוב לח:לח

וחשך על פני תהום, והיה חשך על פני התהום, ותהום נקרא מקום רבוי המים ועמקם. והיה האויר אשר על פני המים חשך, כי לא היה עדיין אור העליון מציץ באויר כי לא היה ראוי לקבלו ובמקום שאין אור הוא חשך כאמת. תהום, מה שהיה על פני תהום והוא האויר היה חשך וכל שכן התהום בעצמו. ומה שלא ברא הארץ כתחילה בתכונה בשלימותה שהיתה עתידה להיות כה, להורות לבני שכל שיהיו נמצאים בה המאמינים בחדוש העולם והם רוב בני אדם כי מי שברא הטכעים על תכונתם הוא משנה אותם כרצונו והכל היא ככוונה מאתו יתברך, והוית האור ברקיע והעשות הרקיע והראות היבשה מאתו היה מאחר שלא היה בתחלת הבריאה, ואותם שאינם מאמינים בחדוש העולם הם מעט מן המעט, והראות היבשה הוא טענה גדולה עליה לא ינצלו ממנה אלא כטענה חלושה, כי לפי הטבע ראוי שיהיו המים מכסים הארץ מכל צד כי הארץ כבדה מכולם לפי טבעה ששם בה האל יתברך והיא קרה ויבשה, לפיכך היא נדבקת עומדת ולא תזוז ממקומה כמו שאמר (איוב ל״ח) ״בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו" פירוש, כשהוצק העפר כשפל המקומות להיותו מוצק כלומר נקודה לעגולה, וזה הוא בהדבק הרגביס, כי מפני הקרירות יגבר היובש והיא מקבץ ומדבק החלקים ומנגד [מנגב, המו״ל] הלחות ומפני שהיא שוקטת רץ עליה הגלגל כמו שכתבנו. ועליה המים שהם קלים ולחים והם קלים מהארץ שהרי הם עליה והם נגרים, ועל המים האויר שהוא חם ולח סוכך אותם מכל צד והוא קל מהמים ונגר, לפיכך אינו נתפש ביד; הוא שאמר בעל ספר יצירה ״ועשה עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש.״ ועל האויר האש היסודי שהוא קל מהאויר והוא חם ויבש סובב אותו מכל צד. והושמו על הסדר הזה בחכמת האל יתברך להיות שלום ביניהם כדי שיצאו היצורים מהם כמו שכתב בעל ספר היצירה ״שלש אמות אמ״ש" ר״ל ״אש מים שלום״) כלומר שהאויר שלום בין האש והמים שהם הפוכים כשתי איכייתיהם ולא יתכן להעשות יצור מהם אם לא היה האויר ביניהם שעושה השלום שהוא דוחה לכל אחד מהם באיכיותם, כמו שכתבנו. וכל אחד עומד כמקומו לא ישיג גבול חבירו, הוא שאמר בעל ספר יצירה ״הציבן כמין חומה״ ואע״פ שישתנה קצת זה לזה, כל אחד עומד במקומו, והאל בחכמתו שנה הויתם ראשונה לצורך העולם ולא תקנם מתחלה כן בשלמותם לטעם שזכרנו, ועוד לטעם אחר, להורות שהנמצאים אשר בעולם השפל ימצאם שנוי להתחלפות (והתחלפות ? המו״ל) כמו שהיו בתחלת בריאותם.

חבל ארגוב. דברי המתרגם ארמית ידועים וי״‎א שהוא שם אדם היה בחלקו מירושת אביו זה החבל וי״‎א כי האל״‎ף נוסף והוא מגזרת ורגבים ידובקו בדרך רחוקה:

אמנם הנה ידענו כי ד' יסודות הן. אש. ואויר. מים. ועפר. והלא יקשה למה ברא הוא ית' יסוד המים קודם לכל. וכמאמר רש"י שכ' שא"א לפ' בראשונה ברא אלהים את השמים כו' שהרי המים קדמו. וכן למה שם הארץ תחלה תוך המים להוציאו אח"כ. ולא בראה ורקעה כאחד על המים זולת הכת' למעלה. וגם ע"פ דרכנו מה זה היה שלא נזכר בריאות יסוד הרוח כלל. שאם נא' שהוא מה שנשאר פנוי מהרקיע עד המים. הלא יסוד הרוח אינו העדר דבר. כ"א כח יסודיי. שע"כ נכלל בכלל היסודות ולא היות מקום פנוי בלבד. כי ע"כ יש כח לרוח לנשב. והענין כי הנה ידענו כי עולם חסד יבנה. והמים מתייחסים אל מדת החסד. כאשר האש מתייחס אל מדת הגבורה. וההיקש ביתר היסודות כאשר יבא בס"ד ועל הבנות העולם במדת חסד. מצאנו ראינו כי בכל חלק מחלקי הבריאה עשה הוא ית' עיקר מהמים. ושיתף בהן כל א' מהיסודות כמאמרם ז"ל שעשה שמים מאש ומים. הרי שיתף האש עם המים. וגם יסוד העפר שיתף במים. כמ"ש ז"ל על פסוק (איוב ל״ח:ל״ח) בצקת עפר למוצק. מלמד שנטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד ונתן תוך המים ונעשית הארץ. ומהצרורות נעשו הרים כו' הנה כי שיתף העפר עם המים. וע"פ דרכנו נשית לב אל ביאור מאמר זה. שיש תפס את בעל המאמר לבלתי מאמין שנעשה העולם יש מאין. שהבין בדעתו שהיה איזה חומר קדום. אך הוא כי בעה"ז היה מציאותו הגשמי דוגמת העולם העליון הרוחני. והנה כאשר יש למטה ד' יסודות גשמיים. כן למעלה בחינות רוחניות כל א' מעין אחד מד' יסודות כי על כן ארז"ל על פסוק (איוב כ״ה:ב׳) המשל ופחד עמו כו' כי מיכאל הוא מים. וגבריאל אש. ושלום ביניהם. ומה זו תמיהה האם מפני שזה שר המים. וזה על האש. יעדר חבורם. אך הוא כי עיקר איכותו של מיכאל הוא מבחינת המים הרוחניים הוא בחינת החסד. ועיקר איכותו של גבריאל הוא מבחינת האש והדין. עם שלא יבצר מהיות בכל אחד גם מכל הד' בחינות כנודע. וההיקש בזה בכל יתר ד' מלאכי המרכבה שעיקר כל אחד מהן הוא מאחד מד' יסודות הרוחניים: