פרשנות מצטטת על איוב לט:כח

סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל״ט:כ״ח), מצודת סלעים משגבו (ישעיהו ל״ג:ט״ז):

אשר יושב בחשבון שלא היתה שלו אבל לכדה ממלך מואב ובנאה להיות לו בית מלכות וכן אשר יושב בעשתרות באדרעי שהיתה ארץ רפאים והוא מלך האמורי (דברים ג׳:ח׳) כאשר אפרש בעה"י (להלן ב י ג יא) ומפני שאמר אשר יושב בעשתרות באדרעי יורה כי עשתרות שם מקום אשר בו אדרעי ולשון ספרי (דברים ד) בעשתרות שהיה קשה כעשתרות באדרעי זה מקום מלכות וכתב רש"י (רש"י על דברים א׳:ד׳) עשתרות לשון צוקין וקושי ועשתרות זהו עשתרות קרנים שהיו בה רפאים שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים באדרעי שם מלכות וכן כתוב עשתרות צאנך (דברים ז׳:י״ג) כתרגומו ורבותינו אמרו (חולין פד) למה נקרא שמן עשתרות שמעשרות את בעליהן ומחזקות אותן כעשתרות הללו שהם סלעים חזקים והרב מרכיב בו שתי לשונות ולא ידענו מאיזה מקום הוציא שיהיה עשתרות שם צוקין וסלעים אבל יתכן שנאמר שהוא שם עדרי הצאן מלשון עושר כדברי חכמים ועשתרות קרנים היו הרים גבוהים שעליהם מצודות סלעים ידמה אותם הכתוב לקרני הבהמות כמו שידמה אותם לשנים כענין שנאמר (איוב לט כח) על שן סלע ומצודה וכן על קרנות המזבח (שמות כט יב) וכן בקרן בן שמן (ישעיהו ה א) אמר התרגום בטור רם בארעא שמינא ושם יעלו עשתרות הצאן התיישים והעזים והיעלים וכיוצא בהן ולכך יקרא עשתרות קרנים וכן לבעל ולעשתרות (שופטים ב יג) הע"ז העשויה כצורת הצאן (או) להגין עליהם כפי סכלותם ובשפלות ההר בנו עיר ושמה אדרעי והוא שנאמר (דברים ג׳:א׳) ויצא עוג מלך הבשן הוא וכל עמו למלחמה אדרעי כי אסף את כל חילו אל העיר אשר שם ארמון המלך וכסא המלכות וענין ספרי (שם) מדרשם אמרו ז"ל אשר יושב בעשתרות באדרעי אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה שהמדינה קשה וכו' ולפיכך ידרשו בעשתרות שהיה קשה כעשתרות כלומר שהיה מקום מושבו כמו עשתרות קרנים העיר החזקה שהיה הוא ומשפחתו משם כי עתה איננו יושב בעשתרות כי בארץ אמורי הוא יושב ומקום מלכות כלומר המדינה שהיה יושב בה אדרעי כי שם ארץ מלכותו הבשן:

ראוי לחקור ולדעת למה זה בחרו רז"ל בחזרת יותר מבמרור. כי הנה הכתוב צוה לאכול הפסח על המרור ובשלמא אלו לא היה נמצא שום עשב ששמו מרור. היינו יכולי' ליטול העשב שייטב לנו. או אשר יראה יותר נוטה אל הכונה בשמו. אבל מאחר שיש עשב ששמו מרור. כדתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח חזרת עולשין תמכא חרחבינא ומרור למה הניחו המפורש בכתוב ולקחו החזרת:
ואפשר שמפני זה אמרו חכמי' מצוה בחזרת דמאי חזרת חסא משום דחס רחמנא עלן. כאילו יאמרו אמת הוא שהיה ראוי ליטול המרור הואיל והוא מפורש בתורה. אבל כיון דחזרת הוא החסא והקב"ה חס עלן ופרקן ע"כ מצוה בחזרת. אך עכ"ז עדיין צריכין אנו למודעי דמאי דהוה הוה. ואם חס רחמנא עלן ועם כל זה צונו לאכול הפסח על המרור. והציווי היה אחר הגאולה לא היה לנו להחליפו בחזרת אם לא היה בו טעם הגון. ולכן הנראה לומר הוא כי ראו חכמים שכל העשבי' הכשרי' למרור הם רמז לכל הגליות. והמרור הוא רמז לגלות מצרי'. והחזרת לגלות הזה ולפי שאנו צריכים לעורר הרחמי' להביא גואל לגאלנו. על כן אמרו שמצוה בחזרת. ואפשר שבכל זמן מהזמני' היו לוקחי' העשב שהי' רומז אל גלותם וסדרם הוא כך. מרור כנגד גלות מצרי' על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה. חרחבינא כנגד גלות בבל שהחריבה ארצנו ובית קדשנו ותפארתנו. תמכא כנגד גלות מדי שהשי"ת תמכם וסמכם בבנות הבית נגד רצון האויבי' המקטרגי' עליה'. אי נמי סמכם שלא יפלו בעצת המן הרשע. עולשין כנגד גלות יון שגזרו על ישראל שלא ילמדו תורה. ועל כן קראם עולשין שהוא נוטריקון עול שין מלשון שינון. כלומר נטלו מהם עול השינון. או מלשון שן סלעי' שפירושו חוזק כי היו מכבידי' עליה' עולם הרבה. או מלשון שונא שאין לנו שונאי קשי' ורעי' יותר מאותם המעכבי' ומונעי' ממנו הלימוד. חזרת גלות זה דמאי חזרת חסא שהקב"ה יחוס עלן ויפרקן. ועוד חזרת הוא מלשון חזרה שעתיד הקב"ה להחזירנו במקומינו כבראשונה. עוד חזרת מלשון חזיר כדכתיב יכרסמנה חזיר מיער. ולמה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר המלכות למי שהיה במהרה בימינו אמן: